Musar על שמות 20:1

וידבר אלהים אל משה את כל הדברים האלה (שמות כ, א), אנכי (שם ב), כי על משה נאמר (שם ז, א) ראה נתתיך אלהים כדלעיל, ובמתן תורה אמר הקדוש ברוך הוא למשה אחוז בכסא, כדאיתא בפרק ר' עקיבא (שבת פח, ב) כסא בגימטריא אנכי, וזה היה תכלית גאולת מצרים (שמות ד, כג) שלח את בני ויעבדוני, תעבדון את אלהים על ההר הזה (שם ג, יב). ומשה רבינו עליו השלום ידע זה התכלית, אשר על זה היה הבטחת השם יתברך ליעקב אבינו (בראשית מו, ד) ואנכי אעלך גם עלה, כי ענין אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים הוא עבד מלך מלך, כדפרישית לעיל:

ובאלה שמות רבה (כח, ו) ובמדרש ילמדנו אמרו שם (שמות כ, א) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, אמר ר' יצחק מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני, שכן משה אומר להם לישראל (דברים כט, יד) כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה עמנו היום, עמנו עומד היום אין כתיב כאן, אלא עמנו היום, אלו הנשמות העתידות להבראות שאין בהם ממש שלא נאמר בהם עמידה, שאעפ"י שלא היו באותה מעמד כל אחד ואחד קיבל את שלו. וכן הוא אומר (מלאכי א, א) משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי, בימי מלאכי לא נאמר, אלא ביד מלאכי, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני ועד אותה שעה לא נתנה רשות להתנבאות, וכן ישעיה אמר (מד, טז) מעת היותה שם אני וגו', אמר ישעיה מיום שנתנה תורה מסיני שם הייתי וקבלתי את הנבואה הזאת, אלא ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו, ועד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות:

והנה מג' אלה נמשך ג' שלימיות המוזכרין תמיד, מעשה דיבור מחשבה. מעשה, הוא כנגד בראשית, נקראים ימי המעשה כי בהם עשה ה', ואף בשבת נברא המנוחה. דיבור, מתן תורה, וידבר אלהים את כל הדברים האלה (שמות כ, א). מחשבה, נגד עולם הבא האחרון שהכל שכלי, וזהו המחשבה: