מדרש על שמות 22:5

(דף ס) א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן אין פורעניות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי אש יוצאה בזמן שהקוצים מצויין לה ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנא׳ ונאכל גדיש ויאכל גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש שנאכל כבר. תני רב יוסף מאי דכתיב (שם יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה שנאמר (יחזקאל כא ח) והכרתי ממך צדיק ורשע בבי רב יוסף כולי האי נמי לאין דומין א״ל אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב (ישעיה נז א) כי מפני הרעה נאסף הצדיק. א״ר יהודה אמר רב (ע״ב) לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב שנאמר (שמות יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ת״ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר (ישעיה כו כ) לך עמי בחדריך וסגור דלתיך בעדו ואומר (דברים לב כה) מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא ת״ש לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך וכי תימא הני מילי היכא דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא דעלמא טפי מעלי ת״ש מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה אף על גב דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב. רבא בעידן ריתחא הוה סבר כוי דכתיב (ירמיה ט כ) כי עלה מות בחלונינו. ת״ר רעב בעיר פזר רגליך שנאמר (בראשית יב יט) ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם ואומר (מ״ב ז ד) אם אמרנו נבא העיר והרעב בעיר ומתנו שם מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא ת״ש (שם) לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה. ת״ר דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע הדרך מפני שמלאך המות מהלך באמצע הדרכים דכיון דיהיבא ליה רשותא מסגי להדיא. שלום בעיר אל יהלך אדם בצדי דרכים דכיון דלית ליה רשותא מחבא חבוי ומסגי.

יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דרבי יצחק נפחא מר א״ל לימא מר שמעתתא ומר א״ל לימא מר אגדתא פתח למימר אגדתא ולא שביק מר פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקנה ילדה מלקטת לו לבנות זקנה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן אמר להם אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרווייכו (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב״ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי אני הצתי אש בציון שנאמר (איכה ד יא) ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר (זכריה ב ז) ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וכו׳:

יז אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ב:ה׳) "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קוֹצִים", אֵימָתַי אֵשׁ יוֹצְאָה? בִּזְמַן (שהעצים) [שֶׁהַקּוֹצִים] מְצוּיִין לָהּ, וְאֵינָהּ מַתְחֶלֶת אֶלָּא מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ", "וְאָכַל גָּדִישׁ" לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא: "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ", שֶׁנֶּאֱכַל גָּדִישׁ כְּבָר. תָּנִי רַב יוֹסֵף: מַאי דִּכְתִיב: (שם יב) "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר". כֵּיוָן שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֵינוֹ מַבְחִין בֵּין צַדִּיקִים לִרְשָׁעִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּתְחִיל מִן הַצַּדִּיקִים תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:ח׳) "וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע". בָּכִי רַב יוֹסֵף: כּוּלֵי הַאי נַמִּי לְאַיִן דּוֹמִין? אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵי: טִיבוּתָא הוּא לְגַבַּיְהוּ, דִּכְתִיב: (ישעיהו נ״ז:א׳) "כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק". אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי־טוֹב וְיֵצֵא בְּכִי־טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י״ב:כ״ב) "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר". תָּנוּ רַבָּנָן: דֶּבֶר בָּעִיר, כַּנֵּס רַגְלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", וְאוֹמֵר: (ישעיהו כ״ו:כ׳) "לֵךָ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ", וְאוֹמֵר: (דברים ל״ב:כ״ה) "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי, בְּלֵילְיָא, אֲבָל בִּימָמָא לָא, תָּא שְׁמַע: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ". וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי [הֵיכָא] דְּלֵיכָּא אֵימָה מִגַּוָּאִי, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא אֵימָה מִגַּוָּאִי, כִּי נָפִיק יָתִיב בֵּינֵי אִינְשֵׁי בְּצַוְתָא דְּעָלְמָא, טְפֵי מַעֲלֵי, תָּא שְׁמַע: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה", אַף עַל גַּב דְּ'מֵחֲדָרִים אֵימָה', 'מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב'. רָבָא, בְּעִידָן רִיתְחָא הֲוָה סָכַר כַּוֵי, דִּכְתִיב: (ירמיהו ט׳:כ׳) "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ". תָּנוּ רַבָּנָן: רָעָב בָּעִיר, פַּזֵּר רַגְלֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ב:י׳) "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, וַיֵּרֵד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם", וְאוֹמֵר: (מלכים ב ז׳:ד׳) "אִם אָמַרְנוּ: נָבוֹא הָעִיר, וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם". מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: הַנֵּי מִילֵי, הֵיכָא דְּלֵיכָּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, אֲבָל הֵיכִי דְּאִיכָּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, לָא, תָּא שְׁמַע: (שם) "לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אָרָם, אִם יְחַיוּנוּ נִחְיֶה". תָּנוּ רַבָּנָן: דֶּבֶר בָּעִיר, אַל יְהַלֵּךְ אָדָם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, מִפְּנֵי שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע הַדְּרָכִים. דְּכֵיוָן דְּיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא, מַסְגִּי לְהֶדְיָא. שָׁלוֹם בָּעִיר, אַל יְהַלֵּךְ אָדָם בְּצִדֵּי דְּרָכִים, דְּכֵיוָן דְּלֵית לֵיהּ רְשׁוּתָא, מִחְבָּא חֲבוּיֵי וּמַסְגִּי. תָּנוּ רַבָּנָן: דֶּבֶר בָּעִיר, אַל יִכָּנֵס אָדָם יְחִידִי לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מַפְקִיד שָׁם כֵּלָיו. וְהַנֵּי מִילֵי, הֵיכָא דְּלָא קָרוּ בֵּיהּ דַּרְדְּקֵי, וְלָא מַצְלוּ בֵּיהּ עֲשָׂרָה. תָּנוּ רַבָּנָן: כְּלָבִים בּוֹכִים, מַלְאַךְ הַמָּוֶת (בעיר) [בָּא לָעִיר]. כְּלָבִים מְשַׂחֲקִים, אֵלִיָּהוּ [הַנָּבִיא] בָּא לָעִיר. וְהַנֵּי מִילֵי, דְּלֵית בְּהוּ נְקֵבָה.