Musar על שמות 22:5

כלל יחוסי החכמים ארז"ל (תוספתא עדויות ג, ד) גדול ממרב רבי גדול מר' רבן גדול מרבן שמו כמו שמעון הצדיק שמעי' ואבטליון שנקראו כן מרובג מעלתםכ דרך הנביאיםש אין מכנין אותן כל רב ומר מבבל וכל רבי מא"י לפי שבא"י היו סומכין לדון דיני קנסות וקורין אותו רבי דכתיב (שמות כב, ה) עד האלהים יבא דבר שניהם ואין אלהים אלא מומחה ומוסמך כדאיתא בסנהדרין (ג, ב). וזהו שתמצא בתלמוד בהרבה מקומות רב זירא ורבי זירא ומפרשים בכתובות שקודם שעלה לא"י היו קורין לו רב ולאחר שעלה ונסמך נקרא רבי ולא מצינו בחכמי המשנה מי שנקרא מר ורב כן כתוב בהליכות עולם וכתב עליו מהרי"ק ז"ל דאישתמטיתי' מ"ש בערוך אביי וז"ל ויש בתנאים שקוראים רב במקומות ידועים כמו רב חמא בשבת רב אדא בהודאה תחילה וסוף בברכות רב אבא אמר שאלתי את סומכוס בכתובות עכ"ל ובפרק התכלת משמע דרבינ' מא"י הוה וכן פרש"י ז"ל עכ"ל:

כי תצא אש ומצאה קוצים וגו' (שמות כב, ה). טעם מצוה זו, סלקא דעתך אמינא אם יצא האש מעצמו לא יהא חייב, קמ"ל דצריך לשמור אשו שלא תצא אפילו מעצמו שצריך להרחיקו מהסמוך לו. ובגמרא (ב"ק ס, א) אמרו שבא לעשות אונס כרצון, ושאינו מתכוון כמתכוון, מכל מקום אם נאכל גדיש שלם ישלם. ויש בכאן רמז לאש המחלוקת ולאש הכעס, שצריך לשמור שמירה יתירה שלא תצא ממנו אפילו שלא במתכוון ובאונס. וכלל גדול הוא זה להביאו להיותו קודש בכל קדושות:

התשובה היא, כי אף על פי שהקב"ה יודע לבות בני אדם, צריך לנקות עצמו בתפלתו כי בזה מתרצה לו מ"ה, כי כיון שחלתה בעולם אינה מתרצה אלא בצדיקים לגודל השתוקקותה להשלמת הפעולות אשר היא סבתם, כמו שאמר בספר הזוהר (ח"ג קכב, א) בענין הרשעים, רחמנא לישזבן מחייבי עלמא ומפגימו דילהון, כמה זכאין מסתלקין בגינייהו כל מה דגרמי לעילא ותתא. כבר אמרו רז"ל (בר"ר מד, ה) בפסוק (בראשית טו, א) אנכי מגן לך, א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי צדיקים שמגינים, אבל ממך אני מעמיד צדיקים מגינים. ולא עוד, אלא בשעה שיהיו בניך באים לעבירות ולמעשים רעים, אני רואה צדיק אחד בהם שיכול לומר למדת הדין די אני נוטלו ומכפרו עליהם, תנו לו אבר אחד שיתגרר בו, הד"א (איוב טז, יא) יסגירוני אל עויל ועל ידי רשעים ירטני, הלואי ע"י צדיקים ולא ע"י רשעים. זהו מאמרם כיון שניתן רשות למחבלים לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע. ובפרק הכונס צאן לדיר (ב"ק ס, א) אמרו רז"ל, א"ר שמואל א"ר יונתן, אין פורענות באה לעולם אלא בשביל הרשעים, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא, ח) והכרתי ממך צדיק ורשע. וכתיב (שמות כב, ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש. אימתי האש יוצא, בזמן שהקוצים מצויים. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר ונאכל גדיש. אכל גדיש לא נאמר, אלא ונאכל, שנאכל כבר. זהו (ויקרא י, ג) בקרובי אקדש. וממקדשי תחלו (יחזקאל ט, ו), ואמרו רז"ל (שבת נה, א) אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, עד כאן לשונו: