Quotation_auto על שמות 22:5

כי תצא אש למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וחייב על ידי (קנוין) [קוצים] לא יהא חייב על ידי עצמו אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר כי תצא אש. אלא בא הכתוב לעשות את האונס כרצון ואת שאינו מתכוין כמתכוין ואת האשה כאיש בכל הנזקין שבתורה. ומצאה קוצים הא לא באו קוצים אלא ליתן שעור ם יש קוצים יש שעור ואם אין קוצים אין שעור. מכאן אמרו עברה את הנהר ואת הדרך ואת הגדר שהוא גבוה מעשרה טפחים והזיקה פטור מלשלם. כיצד עומדין על הדבר רואין אותו כאלו עומד באמצע בית כור ומדליק דברי רבי אלעזר בן עזריה. רבי אליעזר אומר שש עשרה אמה כדרך רשות הרבים. רבי עקיבא אומר חמשים אמה. רבי שמעון אומר שלם ישלם המבער את הבערה הכל לפי הדליקה. מעשה שעברה דליקה את הירדן והזיקה מפני שהיא מרובה אימתי בזמן שקפצה אבל אם היתה מצפצפת ומהלכת אפילו מיל הרי זה חייב. ונאכל גדיש הכל במשמע. וכן סואר של קנים ושל קורות וכן נדבך של אבנים ושל צרורות שהתקינו לסיד. או הקמה אף האילן במשמע או השדה אפילו לחכה את העפר או אפילו היו כלים מטומנין בגדיש והדליקן תלמוד לומר או הקמה או השדה מה שדה בגלוי אף קמה בגלוי. שלם ישלם המבעיר את הבערה למה נאמר לפי שהוא אומר איש איש אין לי אלא איש אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין תלמוד לומר המבעיר מכל מקום. אין לי אלא (הבער) [המבעה] והבערה שאר כל המזיקין שבתורה מנין הרי אתה דן בנין אב מבין שניהן. לא הרי הבערה כהרי (הבער) [מבעה] ולא הרי (הבער) [מבעה] כהרי הבערה הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך וכשהזיק עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. ארבעה כללות היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר בנזקין כל מקום שיש רשות למזיק ולא לניזק פטור. לניזק ולא למזיק חייב. לניזק ולמזיק אפילו מיוחדת כגון חצר של שותפין והפונדק חייב. לא לניזק ולא למזיק כגון רשות אחרת על השן ועל הרגל חייב. ועל (השאר) [השור] מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. בכל מקום שיש רשות לניזק ולמזיק והבקעה ורשות הרבים וכיוצא בהן על הרגל פטור ועל השור מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. איתמר אשו רבי יוחנן אמר אשו משום חציו. רבי שמעון בן לקיש אומר אשו משום ממונו. רבי שמעון בן לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן חציו מכחו קא אזלי האי לאו מכחו קא אזיל. ור' יוחנן מאי טעמא לא אמר כר' שמעון בן לקיש ממונו אית ביה מששא האי לית ביה מששא. אמר רבא קרא ומתניתין מסייעי ליה לרבי יוחנן. קרא כי תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר שמע מינה אשו משום חציו. מתניתין פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו. ומאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו ואיכא בינייהו לחייבו בארבעה דברים. כי תצא ומצאה קוצים אמר רבא למה לי דכתב רחמנא קוצים גדיש קמה ושדה. צריכא דאי כתב רחמנא קוצים הוה אמינא קוצים הוא דחייבה רחמנא משום דשכיח אש גבייהו ושכיח דפשע אבל גדיש דלא שכיח אש גבייהו ולא שכיח דפשע אימא לא ליחייב. ואי כתב רחמנא גדיש הוה אמינא משום דהפסד מרובה הוא אבל קוצים דהפסד מועט הוא אימא לא ליחייב. קמה דכתב רחמנא למה לי מה קמה שבגלוי אף כל שבגלוי לאפוקי טמון באש דלא. ורבי יהודה דמחייב על נזקי טמון באש קמה למה לי. לרבות כל בעלי קומה. ורבנן נפקא להו מאו הקמה. ורבי יהודה האי מיבעיא ליה לחלק. ורבנן נפקא להו מאו השדה. ורבי יהודה איידי דכתב או הקמה כתב נמי או השדה. שדה דכתב רחמנא למה לי לאתויי לחכה נירו וסכסכה אבניו. וליכתוב רחמנא שדה ולא בעי הנך. אי כתב שדה ולא כתב הנך הוה אמינא מה שבשדה אין שדה גופיה לא קא משמע לן דאפילו לחכה נירו וסכסכה אבניו. אמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן אין פורענות בא לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים אימתי האש יוצאה בזמן שהרשעים מצויים. ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש, ואכלה גדיש לא נאמר אלא ונאכל גדיש מלמד שנאכל כבר. יתיב רב אמי ורב אסי אקילעא דרבי יצחק נפחה חד אמר ליה לימא לן מר מילתא דשמעתא וחד אמר ליה לימא לן מר מילתא דאגדתא. פתח למימר שמעתא ולא שביק ליה מר. פתח למימר אגדתא ולא שביק ליה מר. אמר להו אמשול לכם משל למה הדבר דומה לאדם שיש לו שתי נשים אחת ילדה ואחת זקנה ילדה מלקטת לו לבנות וזקנה מלקטת לו שחורות נמצא קרח מכאן ומכאן. אמר להן אימא לכון מילתא דשויא לתרוייכו כי תצא אש מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה אמר הקב"ה אני הצתי אש בציון שנאמר ויצא אש בציון ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב לה ולכבוד אהיה בתוכה. שמעתתא פתח הכתוב בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו (כתוב בפסוק כי יפתח איש בור):

וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, למה נאמרה פרשה זו, לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל וגו', [אבל בגוזל הגר לא שמענו (בכל התורה), ת"ל דבר אל בני ישראל]. איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, בא הכתוב ולמד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח. זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחסר בה דבר אחד. [לאמר] ר"ע אומר כל מקום שנאמר לאמר צריך לדרוש. ר' יאשיה אומר איש או אשה למה נאמר, לפי שהוא אומר וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור, אין לי אלא איש אשה מנין, ת"ל איש או אשה להשוות את האשה לאיש בכל חטאות ונזקים שבתורה, רבי יונתן אומר אינו צריך שכבר נאמר בעל התור ישלם, ואומר שלם ישלם המבעיר את הבערה, מה תלמוד לומר איש או אשה לתלמודו הוא בא. תנן התם בא סימן התחתון ולא העליון או חולצת או מתיבמת, מנא הני מילי אמר רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, מה איש בסימן אחד אף אשה בסימן אחד, מה איש תחתון ולא עליון אף אשה תחתון ולא עליון. כי יעשו מכל חטאת האדם למה נאמר, לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל או מצא אבדה וגו' אין לי אלא (יב) משקר באלו משקר במקום, בשאר כל דבר מנין, תלמוד לומר כי יעשו מכל חטאת האדם, למעול מעל אין מעילה בכל מקום אלא שקור, וכן הוא אומר וימעלו בני ישראל מעל בה' ואומר וימת שאול במעלו אשר מעל בה', ואומר בעוזיהו צא מן המקדש כי מעלת, ואומר ומעלה בו מעל, הא אין מעילה בכל מקום אלא שקור. ואשמה הנפש ההיא למה נאמר, לפי שהוא אומר איש או אשה אין לי אלא איש או אשה, טומטום ואנדרוגינוס מנין, ת"ל ואשמה הנפש ההיא, (ואשמה הנפש ההיא, ההיא) הכל במשמע האנשים והנשים והגרים (במשמע), ואשמה [משמע] מביא את אלו ומביא את הקטן, אמרת ומה אם ע"ז חמורה פטר בה את הקטן, ק"ו לכל מצות האמורות בתורה. ואשמה הנפש ההיא למה נאמר, מנין אתה אומר לגוזל את הגר ונשבע לו והלך להביא את הכסף ואת האשם ולא הספיק להביא עד שמת שהיורשין פטורין, ת"ל [ואשמה הנפש ההיא]. אי כשם שפטורין מן האשם כך יהו פטורים מן מקרן, ת"ל] ונתן לאשר אשם לו. ואשמה הנפש למה נאמר, מנין אתה אומר המדליק גדישו של חברו ביום הכפורים (יג) שאע"פ שאין בית דין נפרעין ממנו שהוא נידון בנפשו, תלמוד לומר ואשמה הנפש ההיא: