מדרש על שמות 31:17

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה הַחִלֹּתִי וגו' (דברים ב, לא), הֲלָכָה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ עֶרֶב שַׁבָּת וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיוּ בְּיָדָיו מָעוֹת אוֹ דָּבָר אַחֵר, הֵיאַךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים, מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְלָמָּה מֻתָּר לוֹ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לְנָכְרִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּשֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ לֹא נִצְטַוּוּ אֶלָּא עַל שִׁבְעָה דְבָרִים וְאֵין הַשַּׁבָּת מֵהֶן, לְפִיכָךְ הִתִּירוּ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לְנָכְרִי. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹא קִבֵּל עָלָיו אֶת הַמִּילָה חַיָּב מִיתָה, לָמָּה, שֶׁלֹא נִצְטַוּוּ עָלֶיהָ. וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁשָּׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת חַיָּב מִיתָה, אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ וּמַטְרוֹנָה יוֹשְׁבִין וּמְסִיחִין זֶה עִם זֶה, מִי שֶׁבָּא וּמַכְנִיס עַצְמוֹ בֵּינֵיהֶם אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה, כָּךְ הַשַּׁבָּת הַזּוֹ בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא, יז): בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ כָּל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁבָּא וּמַכְנִיס עַצְמוֹ בֵּינֵיהֶם עַד שֶׁלֹא קִבֵּל עָלָיו לִמּוֹל חַיָּב מִיתָה. רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְפִי שֶׁלֹא נִצְטַוּוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַל הַשַּׁבָּת תֹּאמַר אִם הֵם עוֹשִׂים אוֹתָה אַתָּה נוֹשֵׂא לָהֶם פָּנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַדָּבָר הַזֶּה אַתָּה מִתְיָרֵא, חַיֶּיךָ אֲפִלּוּ הֵם עוֹשִׂים כָּל מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֲנִי מַפִּילָן בִּפְנֵיכֶם, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרֵינַן בָּעִנְיָן רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ.

[ד] ר' יונה בוצרייה פתח כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה:ח). מטרונא שאלה את ר' יוסי בר' חלפתא אמרה לו, לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, א' לה לששה ימים דכת' כי ששת ימים עשה י"י וג' (שמות לא:יז). אמרה לו ומה הוא יושב ועושה מאותה השעה, אמ' לה מזוויג זיווגים, בתו של פלוני לפלני, אשתו של פלו' לפלוני, ממונו של פלו' לפל'. אמרה והדה היא, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים וכמה שפחות יש לי ובשעה קלה אני יכולה לזווגן. א' לה אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. היניחה ר' יוסי בר' חלפתה והלך לו. מה עשתה, נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות ואמרה, פלן ישא לפלנית פלנית תשא לפלן, וזיווגה אותן בלילה אחד. ובצפרא אתון לגבה, דין רישיה פציע דין עייניה שמיטה דין רגליה תבירא, דין או' לית אנא בעי לדא ודא אמרה לית אני בעי לדין. שלחה והביאה את ר' יוסי בר' חלפתא, אמרה לו אמת היא תורתכם נאה ומשובחת היא על כל מה שאמרת יפה אמרת. אמר לה ולא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. מה הק' עושה מזווגן על כורחן שלא בטובתן, הדה היא דכת' אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (תהלים סח:ז). מה הוא בכושרות, בבכי ושירות, דבעי א' שירה ודלא בעי בכי. א' ר' ברכיה בלשון הזה השיבה ר' יוסי בר' חלפתא, הקב"ה יושב ועושה סולמות מעלה לזה ומוריד לזה משפיל לזה ומרים לזה, כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים (שם עה:ח). ר' יונה בוצרייא ורבנין. רבנין פתרין קריא באהרן, בלשון זה הושפל ובלשון זה הוגבה. בלשון הזה הושפל, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שמות לב:כד). ובלשון זה גובהה, זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ו:יג). ר' יונה בוצרייה פתר קרייא בישר', בלשון זה הושפלו ובלשון זה הוגבהו. בלשון זה הושפלו, כי זה משה האיש (שמות לב:א). ובלשון זה הוגבהו, זה יתנו כל העובר על הפקדים (שם ל:יג).

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל מצוה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ משבת שנתן להם בצנעא שנאמר (שם לא יז) ביני ובין בני ישראל. אי הכי לא ליענשו עובדי כוכבים עליה. שבת אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו. ואי בעית אימא מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו (ועיין ברמב״ן בחומש) דאמר רבי שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקדוש ברוך הוא באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר (שמות לא יז) שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש: