Musar על שמות 31:17

אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח (תהלים נ). דבר ידוע כי אאע"ה היה ראשון נסים בבריתו של הקב"ה ולפרסם היחוד בעולם, ואע"פ שנצטוו בני נח בשבע מצות מכבר היה הדור בלתי טהור בזמנו של אברהם אין בהם קורא בשם ה' שיתעורר על עבודתו ושיהיה ראוי להכנס בבריתו, ומתוך חכמה יתירה אשר היתה בו הכיר את בוראו והוא בן שלש שנים וידע ענין היחוד והאלהות ופרסם אותו בפי הכל, וחיזק האמונה בלבבות שנא' (בראשית יג) ויקרא שם אברם בשם ה' ודרשו רז"ל כאדם המחזק את התקרה כתיב הכא ויקרא שם אברם וכתיב התם (תהלים קד) המקרה במים עליותיו ואז היה ראוי להכנס בבריתו של הקב"ה עד שציוהו בכך, הוא שא"ל (בראשית יז) ואתה את בריתי תשמור ואתנה בריתי כו', ואע"פ שהיה זקן בן צ"ט שנה היה זריז במצוה ולא נתעצל בה כלל, לשנה אחרת והוא בן ק' שנה נולד לו יצחק וכבר נתקדש אברהם בקדושת המצוה הזאת מה שאין כן בישמעאל שנולד עד שלא נצטוה אברהם במצוה הזאת ולא נתקדש בה, והענין לפי שיצחק היה עיקר זרעו וכענין שכתוב (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע וכדי שיהיה יצחק נולד מתוך הקדושה ויהיה יעקב וכל זרעו אתו קדש ראוים לקבל התורה הנקראת קודש. ומתוך הלשון הזה שהזכיר לו השם ביני וביניך זכה כי יש במצוה הזאת ענין נסתר והוא סוד גדול, כי המלך המצוה לבנו או לעבדו נאמן ביתו ואומר לו תזכור הדברים אשר ביני וביניך אין ספק כי הם דברים נסתרים אינם נאמרים אלא מפה אל פה ולא ניתנו ליכתב. וכן תמצא בענין מצות השבת כשהזכיר בה השי"ת הלשון הזה בעצמו הוא שאמר (שמות לא) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וזה מעיד כי יש גם במצות השבת ענין נסתר, לכך דרשו ז"ל במסכת ביצה (דף יו) א"ר שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שנתן להם בצינעא שנא' ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. וראוי לשאול איך נתנה מצות שבת בצנעא והלא בפרהסיא נתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות שבעולם, וכן הכתוב אומר (ישעיה מח) לא מראש בסתר דברתי. וכן אמר דוד ע"ה (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אלא שחכמים כונו בזה על הענין הנסתר שיש במצות השבת כי הוא הניתן בצינעא ולכך הזכיר לשון ביני וביניכם, והוא הדין והוא הטעם בעצמו בכאן במצות המילה שיש בו סוד נסתר, ומפורש אמרו ז"ל (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם זה ברית מילה:

והנה ז' ימי הסכות שמיני של חג אחריהם הרי הוא כז' ימי הפסח שממנו אנו מונין שבעה שבועות ויום חמשים של מתן תורה אחריהם והימים הספורים באמצע הם כחולו של מועד בין הראשון והשמיני ועל כן קורין רז"ל לחג שבועות עצרת כח' של חג שקראו הכתוב כן. הא למדת ששמיני של חג זה שקול כיום מתן תורה ושניהם נקראים עצרת. היום הזה קראו הכתוב עצרת על שם שהשכינה עוצרת לישראל להקריב לפניו פר אחד כי צדיק אוכל לשובע נפשו. ויום מתן תורה קורין אותו חכמי האמת עצרת לפי שבו ביום נגלית שכינה על הר סיני וישראל שקבלו התורה היו נעצרים לחלקו וקבלו עליהם אלהותו וגזירותיו, ועל כן הוקבע החג הזה ביום שמיני לפי שהוא שמינית אע"פ שהיא העשירית, והמשכיל יבין כי כנסת ישראל בת זוגו של שבת ומזה תמצא סוד הכתוב האומר עצרת היא פירושו עצרת של היא כלומר של שבת הנקראת היא שנא' (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא כי היא אצולה מן השבת הגדול. ומה שהיה עצרת של מתן תורה רחוק מז' ימי הפסח ויהיה עצרת של שמיני חג סמוך לשבעת ימי הסכות כבר משלו רז"ל משל נאה למלך שהיו לו בנות נשואות במקום קרוב אית ביומיא דייזלון וייתון אמר המלך אני ואתם נשמח יום אחר, כך בפסח על ידי שישראל יוצאין מן החורף לקיץ לפיכך רחוקה ממנו נ' יום דאית ביומיא דייזלון וייתון אבל בחג על ידי שישראל יוצאין מן הקיץ לחורף טרחות דרכים קשה לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים יום דלית ביומא דייזלון וייתון:

עוד יש במצות השבת סוד נסתר כי מלבד שנגלהו הוא מופת ועדות על חדוש העולם והיותו יום מיוחד למנוחה מיגיעת מלאכת הששה כדי שימצא האדם מרגוע שיהיו שביעיות שני חייו במנוחה והשקט, עוד יש בנסתרות ענין פנימי ונעלם והוא שאמרו במס' יום טוב (פ"ב דף טז) א"ר שמעון בן יוחאי כל המצות שנתן הקב"ה לישראל נתן להם בפרהסיא חוץ מן השבת שניתנה להם בצינעה שנא' (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, ואיך ניתנה מצות השבת בצינעה והלא בפרהסיא ניתנה שהרי היא מכלל עשרת הדברות ששמעו אותן כל האומות, וכן הכתוב אומר (ישעיהו מ״ח:ט״ז) לא מראש בסתר דברתי, וכן אמר דוד (תהילים קל״ח:ד׳) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. אמנם כוונת החכמים היתה על הפנימי שבה כי הוא הניתן בצינעא וזהו לשון ביני וביניכם. ובאלה שמות רבה (שמות ט״ז:כ״ט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת, לכם ולא לאומות העולם מכאן אמרו אם יבואו בני נח וישמרו את השבת שאין מקבלין שכר. וכן הוא אומר (שמות ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו העובר ביניהם חייב. ולפי דעתי על זה אמר הכתוב (שם) ושמרו בני ישראל את השבת והיה ראוי לומר ושמרו בני ישראל את יום השבת, אלא שכיון הכתוב להשלימה לשבת שלמעלה שהזכיר בה לעשות השבת כלומר שבת שלמעלה כנגד שלמטה, ומזה אמרו במדרש לעשות את השבת כל המשמר את השבת למטה כאלו עשאה למעלה שנא' לעשות את השבת. וביאור זה כי המקיים את השבת למטה זה עדות שהוא מודה ומאמין בשרשה ועיקרה למעלה והמבטל אותה למטה כאלו מבטל שלמעלה. והענין הזה מפורש בתורה הוא שאמר הקב"ה למשה (שם) דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו, ואמר ושמרתם את השבת ולא אמר את יום השבת לפי שהוא מדבר בשבת העליונה, וענינים נסתרים כאלה שנכללין במצות השבת נצטוה משה מפי עליון לגלותם ליחידי ישראל, וזהו שהתחיל ואמר דבר אל בני ישראל שיודיע להם ענין השבת בנגלה ובנסתר. וראינו כי משה לא הזהיר לישראל במצות השבת כאשר צוה ולא הזכיר מרומזי השבת העליונה כלל אלא אמר בפרשת ויקהל (שמות ל״ה:ב׳) וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון. ונראה לי הטעם בזה כי משה ידבר בהמון לכל עדת בני ישראל האנשים והנשים ועל כן העלים הנסתר ולא רצה לדבר כי אם בפשט המצוה בנגלה שבה בלבד ובדרך קצרה, ומכאן ראיה ברורה שאין לגלות ולבאר ענינים נסתרים בהמון. (ישעיהו נ״ח:י״ד) אז תתענג על ה' אם תקרא השבת עונג אז תתענג על ה' וזה מדה כנגד מדה. העונג על ה' הוא עונג הנפש כלומר יתן לך עונג הגוף בשפע טובה עד שתודה בו ובטובותיו ותתענג נפשך בזכרו. אבל הגאון רבינו סעדיה ז"ל פירש על עונג הגוף כלומר תענוג גופך יהיה על השי"ת ולא ככסילים שנא' בהם (משלי י״ט:י׳) לא נאוה לכסיל תענוג אלא שיקח מן התענוג במדה ובמשקל, כי כך דרך המשכיל שלא ירבה בתענוגים אבל יקח מהם די ספוקו בענין בינוני כי בו ייטב שכלו ויתחזקו שלשה כחותיו והן כח הבחינה וכח המחשבה וכח הזכרון. והרכבתיך על במתי ארץ יבטיחנו בהבטחת הארץ ולפי שהיא גבוהה מכל הארצות יקראנה במתי ארץ כענין שנאמר (דברים ל״ב:י״ג) ירכיבהו על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כפל הענין לחזוק והכל ענין אחד. ודרשו ז"ל (שבת פט"ז דף קיח) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנא' (ישעיהו נ״ח:י״ד) והאכלתיך נחלת יעקב אביך. לא כאברהם שנא' בו (בראשית י״ג:י״ז) קום התהלך בארץ. ולא כיצחק שנא' בו (שם כו) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אלא כיעקב שנאמר בו (שם כח) ופרצת ימה וקדמה וגו' וכן כתוב (תהילים ק״ה:י׳) ויעמידה ליעקב לחק וגו' לאמר לך אתן וגו', כי אע"פ שהארץ ניתנה לאבות אינה מיוחדת בנחלה אלא לבני יעקב: כיון שהוכחנו כח גודל מצות השבת שהנסתר והנגלה שבה יורו על נפלאות תמים דעים ראוי לנו להעיר עיני הלב להצטער ולדאוג על שערוריה שנעשתה בארץ, שיש בישראל מחללי שבת ושופטים ושוטרים שבכל שער ושער העלם יעלימו עיניהם מעם הארץ בחללם את יום השבת, והנה הם חושכים שבט מוסר לרדות הסרבנין ודי לנו חרפה גם בזיון וקצף בהיות בישראל מחללי שבתות בפרהסיא. והנה משה רבינו אזר חלציו במצוה זו וחייב סקילה והוא חטא המקושש, ועוד בראותנו האומות שהם שומרים ימי חגיהם וישראל אינם משמרים השבתות והמועדים הנקראים מועדי ה' הנה יש בזה עון חלול השם נוסף גם הוא על עון חלול שבת, ולכך ראוי לב"ד להניף יד ומקל מוסרם לא ישיבו ריקם לשלם למחלל שבתות כפעלם אל חיקם. והשי"ת ברחמיו ינקנו מעון ויכין לבבנו ליראתו ויתן לנו שכר עם שומרי שבת כהלכתה ועובדי עבודתו לפי שהשבת היא דוגמא לעולם הבא. וכן במדרש לא ניתנה שבת אלא לדוגמא של העולם הבא שנאמר (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע וגו' ולא יבושו עמי לעולם: