מדרש על שמות 32:32

ח אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדָאי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה סְפָרִים נִפְתָּחִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְחַיִּים. שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, נִכְתָּבִים וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְמִיתָה. וּבֵינוֹנִיִּים, תְּלוּיִים וְעוֹמְדִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. זָכוּ, נִכְתְּבוּ לְחַיִּים, לֹא זָכוּ, נִכְתָּבִים לְמִיתָה. אָמַר רַבִּי (אַבָּהוּ) [אַבִּין]: מַאי קְרָאָה? (תהילים ס״ט:כ״ט) "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ". 'יִמָּחוּ מִסֵּפֶר', זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים. 'חַיִּים', זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים. 'וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ', זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מֵהָכָא: (שמות ל״ב:ל״ב) "וְאִם אַיִן, מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". 'מְחֵנִי נָא', זֶה סִפְרָן שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים. 'מִסִּפְרְךָ', זֶה סִפְרָן שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים. 'אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ', זֶה סִפְרָן שֶׁל בֵּינוֹנִיִּים.

נה דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכל לאכול מפריה היה צריך או לשבוע מטובה היה צריך אלא כך אמר משה רבינו הרבה מצות נצטוו ישראל שאינם מתקיימות אלא בארץ אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם שנאמר (ישעיהו נ״ג:י״ב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה למות נפשו ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא ולפושעים יפגיע לכן אחלק לו ברבים שאני מחלק לו שכר שלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהיו עצומים בתורה ובמצות. תחת אשר הערה למות נפשו שמסר עצמו למיתה שנאמר (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתב. ואת פושעים נמנה שנמנה עם מתי מדבר. והוא חטא רבים נשא שיכפר על מעשה העגל ולפושעים יפגיע שבקש רחמים על פושעי ישראל שיחזרו בתשובה ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז׳:ט״ז) ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ולא תפגע בי.

רַבִּי מְנַחֵם בַּר אָבִין פָּתַר קְרָיָיה בְּמשֶׁה, וְיוֹקִים, עַל שֵׁם (במדבר י, לה): קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ. אַנְשֵׁי כֹזֵבָא, שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ כְּזָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ. יוֹאָשׁ, עַל שֶׁנִּתְיָאֵשׁ מִן הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לב): וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא. וְשָׂרָף, שֶׁהִזְכִּיר מַעֲשֵׂה שְׂרוּפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יג): זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ. אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, שֶׁבָּאוּ וְעָלוּ מַעֲשָׂיו הַנְּעִימִים לִפְנֵי אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְיָשֻׁבִי לָחֶם, שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם וְשָׁבָה הַתּוֹרָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי. וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים, רַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁנִּתְעַתְּקוּ מֵהֶם הֶחֱזִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, א): פְּסָל לְךָ וגו', הַדְּבָרִים הַלָּלוּ נֶאֶמְרוּ מִמַּעְתִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יב, ח): וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר דְּבָרִים הַלָּלוּ סְתוּמִין כָּאן וּמְפֹרָשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר, הֶחֱזִיר אוֹתָן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, כז): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו'. הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, יט): וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, הֵמָּה הַיּוֹצְרִים, אֵלּוּ נַפְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁבָּהֶם נִמְלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאת אֶת עוֹלָמוֹ. יוֹשְׁבֵי נְטָעִים, עַל שֵׁם (בראשית ב, ח): וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים. וּגְדֵרָה, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כב): אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם. עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, עִם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָשְׁבוּ שָׁם נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁבָּהֶם נִמְלַךְ וּבָרָא אֶת עוֹלָמוֹ.