Quotation_auto על שמות 32:32

ואמר וישארו שני אנשים במחנה. להורות כי המשפיל עצמו לכבוד השם הקב"ה מגביהו. ולכן אלדד ומידד לפי שעשו עצמם שיריים. ולא רצו לצאת האהלה כדי שלא ליטול עטרה. הקב"ה הגביהם וקראם בשמם. וזהו שם האחד אלדד לפי שהיה מיוחד. ושם השני והדומה לו מידד. ולכן אמר שני אנשים צדיקים וגבורים בנבואתם. כאומרו בשמואל זרע אנשים עד שאמרו שהיו אחיו של משה מן האב. וזהו שם האחד אלדד. כלומר איני בא מיוכבד דודתו. וכן שם השני מידד מי הוא דד. לרמוז שאינו בא מצד יוכבד דודתו. והמה בכתובים. למעלה ולמטה. כאמרו כל הכתוב לחיים בירושלם. ואמר משה מחני נא מספרך אשר כתבת ואומר ה' יספור בכתוב עמים. ועכ"ז לא יצאו האהלה. ואמר וירץ הנער להורות שהיה זה מעשה נערות. כי יודע היה משה זה ואין כל דבר נעלם ממנו. ולכן לא השיב לו דבר. ולפי שראה יהושע שמשה לא ענה לו דבר קנא אל דברי הנער. וזהו ויען יהושע. ולפי שדברי יהושע היו ג"כ דברי בחור ולא דברי זקן. כתב בכאן משרת משה מבחוריו. לרמוז שאחר שהיה משרת משה שהיה עניו מכל האדם ולא היה בו קנאה ושנאה. כן היה ראוי שיהיה יהושע. אחר שהוא משרת משה. כאומרו כעבד כאדוניו. והוא לא למד ממנו אלא נטה אחרי הבחורים ונתלבש בלבוש הקנאה ואמר אדוני משה כלאם. וכי בשביל שהיו עוסקים בתורה ובנבואה היו ראויים לעונש. עד שלזה תרצו רז"ל ואמרו שהיו אומרים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. וזאת מעלה גדולה ביהושע שהיה חושש לכבוד רבו יותר מעל תועלתו. ועכ"ז לא נתקררה דעת משה. כי אחר שהיתה נבואה. מוכרחים היו לאומרה. ולכן א"ל המקנא אתה לי. כלומר או אתה מקנא בשבילך לפי שאתה עתיד להיות נביא. או אתה מקנא בשבילי. וזהו המקנא אתה לי. מי יתן כל עם ה' נביאים. בתנאי שיתן ה' את רוחו עליהם. ובזה הראה משה ג"כ שמעלתו היתה לכבד את תלמידו כגופו. ולא רצה לומר לו שהיה מקנא בשביל עצמו אלא בשביל משה. ועכ"ז לא ישרו דבריו בעיניו. ולכן תמצא שאמרו ז"ל כי ב' דברים אמר יהושע בפני משה רבו ולא ישרו דבריו בעיניו. הא' כשאמר קול מלחמה במחנה כמו שפירשתי במקומו. והב' כאן שאמר אדוני משה כלאם:

ויחל משה מלמד שעמד משה בתפלה עד שהוחלה. אביי אמר עד שחלהו להקב"ה בתפלתו. רבא אמר עד שהתיר לו נדרו דכתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו. אמר רבי יוחנן מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם שנאמר ועתה אם תשא חטאתם וגו'. רבי יצחק אמר מלמד שהחל עליהם מדת הדין למדת רחמים. רבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם חולין הוא לך לעשות כדבר הזה. ויחל משה וגו' תניא רבי אליעזר אומר מלמד שעמד משה בתפלה עד שאחזתו אחילו. מאי אחילו אש של עצמות אשתא דגרמי. כמה ישהה בין תפלה לתפלה רב הונא ורב חסדא חד אמר כדי שיתחונן דעתו עליו וחד אמר כדי שתחול דעתו עליו. מאן דאמר כדי שיחונן דכתיב ואתחנן אל ה'. ומאן דאמר כדי שתחול דעתו דכתיב ויחל משה. ירד משה מן הרקיע והלוחות בידו ולא שברן עד שראה בעיניו שנאמר ויהי כאשר קרב אל המחנה. אותה שעה ויחר למשה וישלך מידיו את הלוחות אמר לו הקב"ה משה לא היית מאמין לי שעשו ישראל את העגל סרו מהר מן הדרך אשר צויתים שקד משה היאך לזכות את ישראל אמר לו רבונו של עולם אני נצטויתי שמא עברתי את הצווי הן לא נצטוו מה אמרת בסיני אנכי ה' אלהיכם לא אמרת אלא אנכי ה' אלהיך. לא יהיה לכם לא אמרת אלא לא יהיה לך. אמר רבי חייא לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה. אמר רבי יצחק מן הלוחות ריצה משה את הקב"ה לישראל מה עשה לו עלה לו אצל הקב"ה כעוס אמר לו בניך חוטאין ואת נותן עלי קטדיקי עצמו כאלו כועס על ישראל שנאמר וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם וגו'. כיון שראה הקב"ה כך אמר לו שתי פנים בכעס אני ואתה כועסין עליהן מיד ודבר ה' אל משה פנים אל פנים. אמר לו הקב"ה לא יהו שתי הפנים בכעס אלא כשאהיה נותן רותחין הוי נותן צונן וכשתהא נותן רותחין אהיה נותן צונן. אמר לו משה רבונו של עולם והיאך אתה אומר אמר לו הוי אומר חלה מה עשה משה ויחל משה אמר והרי בניך מרים חלה אותם.

וירא ראשית לו זק קבורתו שנברא בתחילת ברייתו של עולם. כי שם חלקת מחוקק זה משה שהיה סופר. ויתא ראשי עם כל חבורה וחבורה נוטל שכר עמהם, וכן הוא אומר לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל, וכל כך למה תחת אשר הערה למות נפשו, שנאמר ואם אין מחני נא. וירא ראשית לו הוא בא בראש תחלה והוא יבוא בראש לעולם הבא. כי שם חלקת מחוקק ספון זו קבורתו של משה שנתנה בחלקו של גד והוא לא מת אלא בחלקו של ראובן שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ומה תלמוד לומר כי שם חלקת מחוקק ספון מלמד שהיה משה מוטל מת בכנפי שכינה ארבעת מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד ומלאכי השרת מספידין עליו ואמרים יבוא שלום ינוח על משכבו. זה אחד מן הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, קשת, ומן, באר, וכתב, ומכתב, ולוחות, ופי האתון, ופי הארץ, וקברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו, ויש אומרים אף בגדים של אדם הראשון, ויש אומרים אף הכתנות והמזיקין, רבי יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר, רבי נחמיה אומר אף האור והפרדה, רבי יהודה אומר אף הצבת, וכן הוא אומר צבתא בצבתא מתעביד צבתא קדמייתא במה הות מתעבדא הא לאיי ביריא הוות, אמר ליה יכול לעשות בדפוס ולהתיכה בתוכו הוי לא ביריא הוות. ויתא ראשי עם מלמד שעתיד משה ליכנס בראש כל חבורה וחבורה, בראש חבורה של בעלי מקרא, בראש חבורה של בעלי תלמוד, וליטול עם כל אחד ואחד שכר, וכה"א לכן אחלק לו ברבים וגו'. צדקת ה' עשה וגו' [וכי] מה צדקה עשה בישראל, והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, באר עולה להם, מן יורד להם, שליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפות אותן, אלא שאמר כי יהיה בך אביון. ד"א צדקת ה' עשה ומשפטיו מלמד שהצדקה קשור בדין תחת כסא כבוד שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה. תניא אמר ר' יהודה אילמלא מקרא כתוב א"א לאומרו היכן מת משה בחלקו של ראובן שנאמר ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכתיב ובני ראובן בנו את נבו ואת בעל צפון, והיכן משה קבור בחלקו של גד שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון, ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוו ארבעה מילין אותן ד' מילין מי מוליכו, מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה ומלאכי השרת אומרים צדקת ה' עשה וגו', והקדוש ברוך הוא (מאי) אומר מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ושמואל אמר מי כהחכם ומי יודע פשר, רבי יוחנן אמר והחכמה מאין תמצא, ורב נחמן אמר וימת משה עבד ה', סמליון אומר וימת משה ספרא רבה דישראל, תניא רבי אליעזר הגדול אומר י"ב מיל על י"ב מיל כנגד מחנה ישראל בת קול משמיע ואומר וימת משה ספרא רבה דישראל, ויש אומרים לא מת, כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם עם ה', מה להלן משמש ועומד אף הכא עומד ומשמש: