Musar על בראשית 22:9

ובדברי רז"ל מצינו גדולה מזו איך היה אב ובנו מתפללים שיהיה נצול ונפדה ממות. איתא בילקוט (וירא צו), וישם אותו על המזבח (בראשית כב, ט), עיני אברהם בעיני יצחק, ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנדדות ונופלות מעיני אברהם עד שהיתה קומתו משוטטות בדמעות. א"ל בני, הואיל והתחיל על רביעית דמך, יוצרך מזמין לך קרבן אחר תחתיו. באותה שעה פער פיו בבכיה וגעה געיה גדולה והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה, והרים קולו ואמר (תהלים קכא, א) אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי וגו', עד כאן. אמת מה נהדר מה שהיה מוכן לעשות זה המעשה אם אם לא יהיה נענה בתפלתו, מכל מקום לא קיים (שם ק, ב) עבדו את ה' בשמחה, וביקש טצדקי לפטור מזה, וא"כ מה זה השבח הגדול שנשתבח: