אור הצפון
הרי מוכיחים חז"ל שראובן לא חטא ואסור להעלות על הדעת שאמנם נכשל בעבירה, ולהיפך הוא עסק במצות גדולה, במצות כיבוד אם, וכאשר ראה שלאחר שמתה רחל "נטל יעקב מטתו שהיתה נתונה תדיר באהל רחל ולא בשאר אהלים ונתנה באהל בלהה, בא ראובן ותבע עלבון אמו" (ראה רש"י בראשית לה:כב). והוא בודאי ראה במעשה זה שהוא ממלא את חובתו כלפי אמו, באשר חשב שהיא ראויה לרשת את מקומה של רחל ולא בלהה שפחתה. והנה בלשון התורה תואר מעשה זה כאחת העבירות החמורות ביותר, עבירה של גילוי עריות שחייבים למסור עליה את הנפש, וכתוב עליו: "וילך ראובן וישכב את בלהה פלגש אביו"
שני לוחות הברית
וקול הקטרוג הזה לא שב ריקם, כי נענש בדינה שנלקחה לאשת זנונים כמו שכתוב (בראשית לד, לא) הכזונה יעשה אחותינו, וכבר רמזתי כי משם אשת זנונים. גם הפגם של ראובן (בראשית לה, כב) וישכב פלגש אביו, אף שלפי האמת לא חטא כמו שאמרו רז"ל (שבת נה, ב):
שני לוחות הברית
יוסף אמר לאחיו (בראשית מד, יז) ואתם עלו לשלום אל אביכם. ואתם הוא דיוק, כלומר אתם תעלו לשלום אל אביכם שבשמים, אבל תמותו עוד בפעם כי תתגלגלו בי' הרוגי המלכות. וזה הרמז מסייע לכת המקובלים דאמרו ראובן הוא ג"כ בעשרה הרוגי מלוכה, אף שלא חטא עם מכירת יוסף, גרמה לו חטא בלבול יצועי אביו. וכן יש רמז לזה בדברי ראובן עצמו שאמר (בראשית לז, ל) אנה אני בא, וכתב הצרור מור אנ"י אנ"ה ראשי תיבות (תהלים צד, א) *אל *נקמות *ידו"ד *אל *נקמות *הופיע. ויוסף עצמו ובנימין לא היו בהרוגי מלוכה: