תלמוד ירושלמי סוטה
וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַיי לְשָׁמְעָן הִיא וְכָל־מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ. כְּגוֹן מַעֲשֶׂה רְאוּבֵן בְּבִלְהָה. וּמַעֲשֶׂה יְהוּדָה בְתָמָר. אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ. אֵילּוּ רְאוּבֵן וִיהוּדָה. וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם. וּמַה שָׂכָר נָֽטְלוּ עַל כָּךְ. לֵהֶם לְבַדָּם נִיתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם. כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבָֽרְכָן. יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת. וְזֹאת לִיהוּדָה.
מסכת סופרים
מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם [מעשה תמר לא נקרא ולא מתרגם] מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם השני נקרא ולא מתרגם:
מכות
כל אותן מ' שנה שהיו ישראל במדבר עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון עד שעמד משה ובקש עליו רחמים אמר לפניו רבונו של עולם מי גרם לראובן שיודה יהודה (דברים לג, ז) וזאת ליהודה שמע ה' קול יהודה