Musar על משלי 12:25

וַאֲנִי רוֹאֶה מִדֶּרֶךְ הַזְּרִיזוּת שֶׁנִּתְעָרֵב מְעָט בְּכָאן בַּשַּׁעַר הַזֶּה אוּלַי הָאֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ וְיָשִׂים בְּפִינוּ מִן הַדְּבָרִים הַמְּנַחֲמִים וְהַמְשַׁעְשְׁעִים וְהַמְשַׂמְּחִים מִיגוֹנוֹת הָאָדָם עַד שֶׁיִּהְיֶה הַמַאֲמָר הַזֶּה מַמְצִיא לִי רְפוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָצֵא אֲרוּכָה לְחוֹלִי הַנֶּפֶשׁ אֶלָּא בָּרְפוּאָה הָרוּחָנִית. וּכְמוֹ שֶׁזֶּה הָעִנְיָן יוֹתֵר מַגִּיעַ אֶל הַנֶּפֶשׁ מִכָּל עִנְיָן כֵּן רְפוּאָתוֹ יוֹתֵר קָשָׁה לְהִמָּצֵא. וּמֵאֱלֹקִים נִשְׁאַל לְהַצִּילֵנוּ מִמֶּנּוּ בְּרַחֲמָיו. וְאוֹמַר כִּי טֶבַע הַמִּדָּה הַזֹּאת קַר וְיָבֵשׁ כְּטֶבַע הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה אֵין אִישׁ נִמְלָט מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ שֶׁמַּגִּיעִים מִמֶּנָּה אֶל מַגָּע דָּבָר גָּדוֹל עַד שֶׁיֶּחֱלוּ חוֹלִי הַנֶּפֶשׁ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי י"ב כ"ה) דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה. וְדַע כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא נִרְאֵית הַרְבֵּה עַל הַפָּנִים. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְסָרִיסֵי פַּרְעֹה כְּשֶׁרָאָה אֶת פְּנֵיהֶם זוֹעֲפִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית מ. ו) וַיַּרְא אוֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אַרְתַּחְשַׁסְתְּא לִנְחֶמְיָה (נְחֶמְיָה ב. ב) מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה. וּכְבָר הִתְבָּאֵר כִּי הַמִּדָּה הַזֹּאת נִרְאֵית עַל הַפָּנִים וְנִכֶּרֶת בָּהּ הַכָּרָה גְּמוּרָה.

דאגה - כתיב (משלי יב כה) דאגה בלב איש ישחנה. ופרשו רבותינו ז''ל (יומא עה, א) יסיחנה מדעתו. אי נמי ישיחנה לאחרים. ותרויהו איתנהו, שבתחלה ישתדל להסיחה מדעתו במחשבות טהורות וטענות מספיקות שיש ויש כדי לדחות הדאגה, ואם לא יוכל ישיחנה לאחרים, דהינו תלמידי חכמים ואנשי מדע שידעו לתקנו בעצה טובה וידברו לו דברים המבטלים הדאגה ומישבים את הלב, כי כבר אמר החכם (מראה מוסר, ה) העבר אין, העתיד עדין, דאגה מנין, קום שתה יין. שאם הדבר כבר עבר מה יועיל בדאגה, האם יוכל להשיבו, ולא די לו רעת הרעה שארע לו אלא שיוסיף רעת הדאגה וחיי צער יחיה יסיחני מדעתו. ואם הוא דבר שעתיד להיות, אם יש תקנה יעשה התקנה, ואם לא יש תקנה מה יועיל בדאגה, יבטח בשם ה' וישען באלקיו. זה כלל גדול להסיר הדאגה: