מדרש על משלי 12:25

קיא פִּסְקָא. בְּנֵי עַמּוֹן בָּאוּ בְּנִצְחוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹבַךְ וְכוּ'. כְּתִיב: 'שׁוֹבַךְ', וּכְתִיב: 'שׁוֹפַךְ'? רַב וּשְׁמוּאֵל, (ואמרי לה: רב אמי רב אסי) חַד אָמַר: 'שׁוֹבַךְ' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שׁוֹפַךְ'? שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ נִשְׁפָּךְ לְפָנָיו כְּקִתּוֹן. וְחַד אָמַר: 'שׁוֹפַךְ' שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ 'שׁוֹבַךְ'? שֶׁעָשׂוּי כְּשׁוֹבָךְ. (ירמיהו ה׳:ט״ז) "אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". רַב וּשְׁמוּאֵל, [וְאַמְרֵי לָהּ, רַב אַמִי וְרַב אַסִי], חַד אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹרְקִים חֵץ, עוֹשִׂים אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל חֲלָלִים, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִפְּנֵי שֶׁאֻמָּנִין בַּקְּרָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". וְחַד אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשִׂים צָרְכֵיהֶם, עוֹשִׂים אַשְׁפַּתּוֹת אַשְׁפַּתּוֹת שֶׁל זֶבֶל, וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: מִפְּנֵי שֶׁחֹלֵי מֵעַיִם הֵם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֻּלָּם גִּבּוֹרִים". אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינָהּ, הַאי מַאן דְּנָפִישׁ זִבְלֵיהּ, חֹלִי מֵעַיִם הוּא, לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לִיטְרַח (על) [בְּ]נַפְשֵׁיהּ. (משלי י״ב:כ״ה) "דְּאָגָה בְלֶב אִישׁ יַשְׁחֶנָּה". רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי, חַד אָמַר: יַשִּׂיחֶנָּה מִדַּעְתּוֹ. וְחַד אָמַר: יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים.

פיסקא. בני עמון באין בנצחונו של שובך וכו׳. כתיב שובך וכתיב שופך רב ושמואל ואמרי ליה רב אמי ורב אסי חד אמר שובך שמו ולמה נקרא שמו שופך שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון וחד אמר שופך שמו ולמה נקרא שמו שובך שעשוי כשובך. (ירמיה ה טז) אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים רב ושמואל ואמרי לה רב אמי ורב אסי ח״א בשעה שזורקים חץ עושים אשפתות אשפתות של חללים וש״ת מפני שאומנין בקרב ת״ל כולם גבורים וח״א בשעה שעושים צרכיהם עושים אשפתות אשפתות של זבל ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם ת״ל כולם גבורים אמר רב מרי ש״מ האי מאן דנפיש זבליה חולי מעיים הוא למנ״מ ליטרח בנפשיה. (משלי יב כח) דאגה בלב איש ישחנה רב אמי ורב אסי ח״א יסיחנה מדעתו וח״א ישיחנה לאחרים:

פיסקא. ר״ע אומר אף הקורא בספרים החיצונים. תנא בספרי מינין רב יוסף אמר אף בספר בן סירא אסור למקרי א״ל אביי מאי טעמא אילימא משום דכתיב ביה לא תנטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא אלא צלי יתיה בנורא ואיכול ביה תרתין גריצין אי מפשטיה באורייתא נמי כתיב (דברים כ יט) לא תשחית את עצה. אי מדרשא אורחא דארעא קא משמע לן דלא לבעול שלא כדרכה. ואלא משום דכתיב בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא יישן בלילה בקטנותה שמא תתפתה בנערותה שמא תזנח בגרה שמא לא תנשא נישת שמא לא יהיו לה בנים הזקינה שמא תעשה כשפים הא רבנן נמי אמרוה אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות אלא משום דכתיב לא תיעל דוי בלבך דגברא גוברין קטיל דוי הא שלמה נמי אמרה (משלי יב כה) דאגה בלב איש ישיחנה ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר יסיחנה מדעתו וחד אמר ישיחנה לאחרים ואלא משום דכתיב מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך והא רבי נמי אמרה דתניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו שנאמר (שם יח כד) איש רעים להתרועע אלא משום דכתיב זלדקן קורטמן עבדקן סכסן. דנפח בכסי לא צחי. אמר במאי איכול לחמא לחמא פבימיניה. מאן דאית ליה מעברתא בדיקניה כולי עלמא לא יכלי ליה. אמר רב יוסף מילי מעלייתא דאית ביה דרשינן להו אשה טובה מתנה טובה בחיק ירא אלהים תנתן. אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה מתוך ביתו ויתרפא מצרעתו. אשה יפה אשרי בעלה מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה. אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר כי בתאר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה. רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה כניצוץ מבעיר גחלת ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרבה. מנע רבים מתוך ביתך ולא הכל תביא אל ביתך. רבים יחיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. אל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום שמא למחר איננו ונמצא מצטער על עולם שאינו שלו. כל ימי עני רעים בן סירא אומר אף לילות בשפל גגים גגו ובמרום הרים כרמו ממטר גגים לגגו ומעפר כרמו לכרמים: