Musar על קהלת 4:8

אמנם ודאי שאף שאנו למטה מהמזל כעת בגלות מ"מ לא ימלט שהקב"ה למען שמו הגדול לבל יתחלל עושה לפעמים נס למעלה מהמזל והטבע וזהו שחשב דוד בהריגת גולית לרוב ענותנותו לא שהוא למעלה מהמזל רק היה לבל יתחלל שמו ולבל יאמרו הגוים ידיהם רמה פעל זו בדרך נסי ושדד מערכות מזלות גולית ולכך יחס דוד נצחון זה להקב"ה כי ממנו יצא והוא שהטיב עם ישראל ואמר (דה"א כט יא) לך ה' וכו' והנצח כי בידך לנצח הכל וכבר ידוע מ"ש המפרשים במה דאמרו (מגילה יד ערכין י) דאין אומרים הלל בפורים דאין אנו עבדי ה' רק עבדי אחשורוש כי כאשר אנו למעלה מהמזל נקראים עבדי ה' וכן היה ביציאת מצרים שהיה הכל נס מוחלט ומופלג בלתי ישועה בשום חלק ממערכות המזלות ולכך אומרים הללו עבדי ה' משא"כ באחשורוש שהיו נשארים תחת המזל כי נס המן היה מפאת הטבע ובעל הרחמים סבב סבובים שיהיה ישועה לישראל בטבע מאשת המלך ומרדכי שהצילו לאחשורוש ממות של בגתן ותרש ולכך לא נקראים עבדי ה' רק עבדי אחשורוש כנודע כי מלך הוא מרכבה למזל וזהו ענין שהקב"ה תלה נצחון בדוד להיותו למעלה מהמזל והוא יושב על כסא ה' ולכן היה סיפק בידו לנצח לגולית ולזה קראהו ה' לדוד עבד ה' ועבד השם מורה שאינו תחת המזל רק למעלה מהמזל כנ"ל בעבדי ה' וזהו לאות כי לו יאות הנצחון ותלוי בו והנה לבאר אמרו נאום פשע לרשע זולת מש"כ לעיל הוא כי באמת עיקר כוונתי בזה הדרוש לא להרבות בדרוש בביאור מדרשים ואגדות כי אם לחפש דרכנו ונחקורה בעונות שבידינו אשר בעו"ה אדם דש בעקבותיו וקבעתי יום זה כי ימים אלו יום ח' הועתקה התורה לתלמי מלך מצרים ליונית והיה חושך ג' ימים (שו"ע או"ח סי' תק"פ) וכן יום ט' לא נודע מה היה בו מהצרה ויו"ד בו צר מלך בבל כנודע ובאמת על מה שלא נודע בט' בטבת מה היה בו כבר אמרתי בפעם אחרת ענין הדבר אבל גם זהו תדע כי לעולם כאשר לאחר חצי היום השמש למערב נוטה ונטו צללי ערב כבר החל ענין יום הבא ולכך בחרבן ביהמ"ק בעו"ה עיקר היה ביו"ד אבל בט' נטו צללי ערב החל הצרה והשממה בעו"ה וכן תמיד ולכך בערב יום כיפור כאשר נטו צללי ערב כבר החלה קדושת יוה"כ וקבעו חז"ל במנחה להתודות ואמרה התורה ועניתם בתשעה לחדש בערב היינו אחר חצות ודרשו חז"ל (ברכות ח ע"ב פסחים נח ע"ב ר"ה ט יומא פא) כל האוכל וכו' ועיקר הסעודה אחר חצות וכן בט' בטבת לאחר חצות כבר נטו צללי ערב מיו"ד בטבת יום צרה ומבוכה יום הרע אויב בקודש לצור על עיר ויום ההוא קשה לישראל למאוד יותר מיום חורבן הבית כי ט' באב אינו דוחה שבת ואילו יו"ד טבת לפי קביעת קדמונים שהיה אפשר להיות בשבת כבר כתב הב"י (או"ח תק"נ) בשם אבודרהם כי דוחה שבת כמו יוה"כ ומזה מופת כי צרה גדולה היתה וכל התחלות קשות (זוהר ב קפז) וכיון שכבר הותרה הרצועה מלמעלה לצור על עיר כבר אח"כ היתה הדרך כבושה לפני אויבי עמו לעשות כאשר זממו בעו"ה ולכן אף ט' בטבת מהצרה והתוכחה כי בחצי היום נטו צללי ערב ליו"ד ולזאת ראו איך זה לעומת זה בד' תקופות בשנה מכוונים פעמים לטובת ישראל ופעמים לרעתם כי ט' ויו"ד תשרי לטובת ישראל קדושה וסליחה ג' חדשים אחריו מכוון ביום ט' ויו"ד טבת יום צרה וצוקה ואח"כ בג' חדשים לאחריו יו"ד ניסן יום ישועה לישראל כנודע משבת הגדול כי עיקר הנס היה ביו"ד ניסן וביו"ד ניסן נבקע הירדן כנודע (יהושע ד יט) ואחריו ט' יו"ד תמוז הובקעה העיר בראשונה כמבואר בירושלמי ותו' ר"ה (דף יח) ד"ה זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר היינו בראשון דבראשון ביו"ד הובקעה וא"כ ראוי לנו להתחזק בימים אלו לקבוע יום תשובה אולי ירחם ה' עלינו כי בעו"ה עיני עוללה ויורדת מים עד מתי לא עלתה ארוכה לשבר בת עמי נקומה נא ונסבב בשל מי הרעה ולזאת אף כי יודע אני מכף רגל ועד ראש אין בי מתום בעו"ה מ"מ קמתי לעורר לב העם בתוכחה אולי אבנה אנכי מכם כי טוב המוכיח הוא לשני תועליות א' הוא מה שאמר שלמה בקהלת (קהלת ד ח) טובים השנים מן האחד וגו' כי אם יפולו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול אין שני להקימו הרצון כי לאדם תמיד מלחמת פנימית ביצ"ט ויצה"ר כנודע שהוא בחינות גופי חיצונים שהוא בחינת שד ופנימות בהירות שהוא בחינת שדי וא"כ מי יכריע זה בכה וזה בכה אבל שהמוכיח בא ומזהיר לעשות טוב ולא רע הרי מצא יצ"ט עזר מצדו וטובים שנים מאחד ויצה"ר בטל במעוטו ונפל מי יקימו ולכן אסור להתחבר לרשעים כי אז ליצה"ר הרוב ויצ"ט אחד נפל ואין מקים בעו"ה זהו טעם א' למוכיח אבל עיקר טעם כי בעו"ה אין אדם רואה נגעי עצמו ויתהלך במישרים וכל אדם יאמר אני צדיק מה פשעי ומה חטאתי חף אני מעון ועל כל מעשה ומעשה יש לו אלף אמתלאות ואין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט כתובות קה) אבל המוכיח הוא המחפש מטמונות ומזכיר נשכחות זהו עון פלילי וזהו עון גדול כך וכך והשומע ישמע והנה רואה כי אך לשקר שמר ימיו וחשב כי אין בו עולה ועכשיו כל שמעו תצילנה אזניו כי רואה לרגעים תבחננו איז רגע בעו"ה בלי עון ומכשול קטון וגדול שם הוא אבל היצה"ר מתחכם על כך ומה עושה משניא המוכיח בעיני אדם ואומר לו מה לך לשמוע דבריו הלא כבר נודע בין החיים לעבוד את ה' והלא מלתו אמורה כהנה וכהנה בספרים וכדומה ומה לך לסבול דוחקא דבי כלה וזמן ארוך בבית הכנסת ומי יודע לאיזה פנים מלתו אמורה ומי יתן החריש יהיה לו לחכמה וכהנה מוסיף שנאה עד שאינו שומע לקולו ובזאת האיש הזה הולך לטומאתו טומאת יצה"ר וחושב כי ישר מפעליו ולא עולתה בו ולכך אמרו חז"ל האי צורבא מדרבנן דסניא ליה בני מתא משום דמוכיח להו במילי דשמיא כי זהו מתחבולות יצה"ר להשניא המוכיח בעיניהם אפס הם בחושך ולא יראו אור וזהו מאמר דוד ע"ה (תהלים לו ב) נאם פשע לרשע בקרב לבי היצה"ר חוקק לרשע בקרב לבו שלא חטא כלל וצדיק וישר הוא ואם כן אין לך לפחד כלל ממדת הדין של השם כי צדיק אתה ולמה יפחד לבבך וזה אין פחד אלהים זהו מדת הדין לנגד עיניו באמרו צדיק אתה ולא פעלת עולה אך שלא יבא מוכיח וימצא לו עונות רבות ופשעים וא"כ יהיה נגלה שקרתו מה עושה כי החליק בעיניו מפתה לרשע בקול חלקלקות לשונו למצוא עונו הרצון למוכיח שמוצא עונו ומברר פשעיו לשנוא שיהיה שונא אותו ולא ישמע בקולו כלל וא"כ תהיה דרכו כסל למו בטעות שלא חטא כלל עד כי יגוע לא יסור שטותו וימות בלא דעת וזהו מתחבולות היצה"ר ולכן עם ה' בנים אתם לה' אל תשמעו בקול לשון חלקלקות שמעו בקולי אף שאני מרבה במוסר נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (משלי כז ו) יצה"ר קומה נא נחפשה דרכיך למצוא אחת לאחת למצוא חשבון אם הדבר כן כי כנים אנחנו לא סרנו ממצות ה' או לא ראשון בענין חילוק ופירוד לבבות בישראל היא עבירה שגוררת עבירות רבות ואם מצות ואהבת לרעך כמוך כוללת כל התורה וצוה האר"י לאומרה קודם התפלה שמקבל עליו מצוה זו אנחנו הולכים בתר איפכא כי שונא לרעהו כמוהו כי שונא לחבירו ושונא לנפשו הלא ממצוה זו יסתעפו פארות רבות כי אם אינו אוהבו בלבו בעו"ה כאשר רוב ישראל המונים נחת ינחתו בשמעם דבת ותקלת חביריהם מלבר שעוברים על מצות לאהוב ישראל עוברים על דבר שקר כי בפיו יאמר צר לי אחי ובלבו ישים ארבו ואדמהדר אפיה יצחק ויאמר כן יאבדו וכדומה ומסתעף ממנו אם מתכבד בקלונו דכל המתכבד בקלונו של חבירו אין לו עולם הבא ח"ו (ירושלמי חגיגה ב א) עד שלבסוף חושב רעה איך לדחות אבן אחר נופל הן מחמתו והן מגיריה דיליה כח כחו כגופו דמי העיקר שרואה בחבירו דבר עבירה ואינו מוחה כאילו לא ניתן הדבר להוכיח רק לרב ומורה אדרבה אם אני מוכיח היצה"ר מפתה לאדם לאו כל אדם יהיה רב לשמוע בקולו ואילו הייתי רב הייתי ג"כ כמוהו וכהנה שבושים אבל אם חבירו עמיתו יוכיחו אל בני אל אחי כלך מדרך זו מה הנאה יש לך בעשותך מול רצון התורה ולומדיה וכהנה ודברים אלו יפעלו פירות ביותר מאלף תוכחות שלי ולכך אמרו (אבות א ו) קנה לך חבר ולא קנה לך רב כי חבר טוב תועלת יותר מרב וזהו הכלל נכלל בכלל אהבת ישראל זה לזה כריע כאח כי הלא אב אחד אלהי ישראל לכולנו ולמה נחבל בעצמינו והלא כת חנפים ושקרנים אינם רואים פני שכינה (סוטה מב סנהדרין כג) ואם אדם בלבו שונא לחבירו לא ימלט מזה להחניף ולשקר בעמיתו אבל מרפא חולי זה הוא הדבר כאשר יתן אדם ללבו ימים באים וגם שנאתם וגם קנאתם אבדה ומי יודע מה יולד יום היום אני אויב מחר אוהב וכן להיפך ומה אני נבהל לתמורת הזמן כהפכפך איש זר טוב לי לאחוז בתורת ה' ודורשיה לא יכשלו והנה עיקר קיום ומצב ישראל הוא בהתחברות ואחדות כי זה למול זה אנו אומרים ה' אחד והוא אומר ישראל גוי אחד ואם כן צריך להיות אחדות גמור מבלי לשקר ח"ו בחותמא דמלכא קדישא ישראל אשר בך אתפאר כי באמת כבר דרשתי פעמים רבות כי יש בישראל יותר פאר לה' מבחמה ולבנה וכוכבי שמים כי אם הם מעידים תוקף מפעלות ה' כדכתיב וכמושג בחוש מ"מ הא יש הרבה מכופרים פילסופים חכמים בעיניהם שחושבים כי עולם קדמון ואין בורא לשמש וירח ומהלכי שמים וטבע עשהו מקדם קדומים וכמנהגו נוהג וכמה טרחות טרח הרמב"ם לסתור דעת אריסטו בספרו מורה נבוכים מהשכל וכמעט לא עלתה בידו אמנם ישראל אשר כל עסקיהם ושבתם וקומם הכל נסי כי הלכו מגוי לגוי ואין א' שבידו לכלותם אף כי כל מחשבות עמים לרוע וכהנה הביטו צור מחצבתנו תולדות אברהם יצחק יעקב הכל בנס מוחלט כי שרה בת צ' הולידה אחרי בלותה היתה לה עדנה וזהו מברר שיש בורא מחדש ברצון ונפשו אותה ויעש וכזה שאמר ברבה (ב"ר פנ"ג ח) ויעש ה' לשרה כאשר אמר שהוסיפה על המאורות כתיב הכא ויעש וכתיב התם ויעש ה' שני מאורות וכו' וזהו הכונה כי נס של עשיה זו שהולידה יצחק היה יותר נס מוסיף לספר גבורת ה' מן המאורות שעשה ה' להאיר לכל עולם אף שיש בו מגבורת ה' כי בהם יש מקום לכופרים לכפור משא"כ בלידת יצחק הודו כולם כי לה' נתכנו עלילות וזהו שהוסיפה על מאורות וזה פשוט ונכון אבל אימת מתפאר בהיותנו גוי אחד בלי פירוד וחיבור מוחלט ועצום כי הקדושה צריך הכל בחיבור ובלי פירוד כלל יתפרדו כל פועלי און וכמו אמרו ביומא (דף כב ע"ב) כתיב והיה מספר בני ישראל וכו' וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ומשני כאן בעושין רצונו וכאן באין עושין רצונו ויש להבין למה תליא בזה מספר ישראל וגם אסור לספור והסופר מביא ח"ו קצף ונגף כאשר היה בימי דוד שמנה ישראל אבל ענין מה שאמרו חז"ל (ברכות מט ע"ב) אל יוציא אדם עצמו מהכלל ובזוהר (ח"א קס ע"ב) הוסיף יותר בשונמית שאמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך היינו הקב"ה ואמרה לו תוך עמי אני יושבת דלא לפקוד לה מכללא דישראל והטעם מבואר כי נידון עולם בתר רוב ורוב ישראל ורוב מעשיהם כשירים אבל אם יבוא לדון לכל א' בפני עצמו מי גבר אשר לא ימצא בו מומים רבים ונגעים פצע ומכה טריה בעו"ה ולכך אסור לספור לישראל דכשהן בכלל א' הם נדונים דרך כלל אבל כשאתה מפרידן וסופרן א' לא' אף המשחית ושטן מביא לכל א' חשבון יפקדנו מעשיו בפרט ומי יצדק בדין ולכך חס ושלום יצא קצף ויהיה נגף ח"ו כאשר קרה בימי דוד אך זהו אם רוב ישראל צדיקים אבל אם ח"ו נהפך שרוב ישראל רשעים אם כן אדרבה יש למנות כי אם נדון בתר כלל ורובא יצא חמת ה' אף על צדיקים אמנם במספר יפרדו איש מעל רעהו רשעים יהיה משפטם חרוץ וצדיקים ינצלו ולכך אמרו (ברכות לה ע"ב) כשעושין רצון ה' לא ימד ולא יספר כי המספר אסור משא"כ ח"ו באין עושין רצונו אדרבה המספר צורך גדול למלט צדיקים ונקיים שבדור ולכך היה מספר בני ישראל ובזה תבין מה שאמרו חז"ל (ב"ב קכג) בפרטן אתה מוצא ס"ט ובכללן ע' ולמה כך אלא כמ"ש כי בדבר נפרד אין שכינה שורה כי כל קדושה היא באתר דיחודא ולכך כשישראל עושין רצון המקום וה' שורה אתם אין לסופרם להורות על דבר פרידה ח"ו כי צריך להיות ביחודא וידוע במדרש (פרדר"א פל"ט) וזוהר כי שכינה השלימה מספר ע' ולכך בכללן כשכוללן יחד אז השכינה שורה ואתה מוצא ע' אבל בפרטן עלמא דפרודא אז אין השכינה שורה ולכך אי אתה מוצא רק ס"ט ומזה תבין אמרם (ב"ב שם סוטה יב) כי יוכבד נולדה בין החומות היינו בין גבול ארץ ישראל למצרים והיא השלימה ויש להבין למה היה כך שכל ס"ט נולדו בא"י בצאת יעקב ויוכבד לבד היא שהשלימה בין חומות ולמה דוקא בין מצרים כנ"ל אמנם הענין מובן כי מספר ע' היה מספר מכוון לע' שרים כנודע ולא היה יכול להיות לא פחות ולא יותר וידוע כי מעולם לא ירדה השכינה בחוץ לארץ ואף דנאמר דירדה שכינה היינו רק הארה בעלמא אבל מעולם אין שכינה שורה אלא בארץ ישראל כמבואר בגמ' (מו"ק כה) ובזהר (ח"א קסו) ובס' טוב ארץ והשכינה השלימה אך זהו כל זמן היותם בארץ ישראל אבל בהגיעם לגבול מצרים אז פסקה השריית שכינה גמורה ואם כן חסר ע' ולכך תיכף באותו פעם נולדה יוכבד להשלים החסר ולכך לא היה אפשר שתהיה נולדת מקודם כי א"כ היה ע"א בצירוף השכינה ולכך לא נולדה רק בגבול מצרים זה מסתלק וזה נולד אל יחסר המנין ואם כן ראו כמה טוב החיבור ואהבת ישראל כי האוהב לחבירו ישים ללבו לא מצידו רק להיותו עבד ה' בן אל חי ואני מחוייב לאהוב ה' בתכלית האהבה ואיך לא אאהוב בנו ועבדו נאמן ביתו אשר ידעתי כי הוא משגיח בטובתו וחפץ חסד להטיב עמו הלא מגדר אוהב לאהוב כל אשר בשם אוהב יקרא אף כי לאנשי ביתו חסים בצל קורתו ואם כן אהבת ישראל שרשו מאהבת ה' אשר זהו חלקנו ומנת כוסנו אבל בעו"ה גם אהבת ה' אינו שלימה אצלנו כי איך אוהבים אותו בכל לב בעזבם שקידת תורתו וההשגחה להרבות גדיים ותיישים אוי לי אמי כי ילדתני בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופה ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה ישיבת לומדים מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה ואליכם אישים אקרא זכו לחולקכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו אבל כל למודכם גמ' משניות מדרש של"ה ואין אחד נותן ללב ללמוד או"ח על בוריו לדעת הלכות תפילין ציצית תפלה ברכות נט"י ובהמ"ז הלכות שבת והלכות יו"ט על בורים אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה ובפרט דיני מוקצה מלאכת שבת וי"ט וחוה"מ ברכות הנהנין וכדומה ואחשה מיו"ד כי יש בהן דינים לא דיני איסור והיתר הנמסרים להורים ומורים רק שאר דיניס השוים לצרכי כל נפש אדם כענין הסתכלות במראות הצובאות רבו המחמירים ואומרים (שו"ע יו"ד קנו ב) דאסור לאיש לראות במראות הצובאות אם לא לצורך כשמסתפר או להעביר כתמי גופו וכדומה אבל לראות במראות אם לבושיו מכוונים וכהנה הוא בגדר לא ילבש גבר שמלת אשה וכהנה דברים רבים כל מה שהאיש עושה להתקשט או להתנאות הוא לדעת רוב פוסקים בגדר לא ילבש וכו' וביחוד צריך שימור על הסתכלות במראות כי כבר נודע מ"ש הזוהר (עיין פ' פקודי רס"ז ע"ב) ומקובלים כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה ולכן המסתכל במראה ללא צורך כנ"ל הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו כי ידוע תדע כי אין לך פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין עליו שורה רוח ומזיק ומאד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת ואפי' צורה מצוירת בכותל יש להזהר כי אין לך צלם ודמות דלא שריה ביה רוח רעה ובעו"ה רבו כעת ביחוד בארץ אשכנז אשר למדו ממעשה עמים ובתיהם מלאים צורות פסל ומסכה ורובן בצורה בולטת תבנית אדם ורמש צפור חית ארץ ומלבד דהוא אסור עפ"י הדין ובפרט בצורת אדם הבולטת ורוב כלים מנחושת וכסף הכל עליו פני אדם כאשר יעשו האומנים אשר לא מבני ישראל המה לציור ופאר מלתא דלדידהו לית ביה מומא ולדידן עם קדוש לה' מום עור ופסח מחבלים ומשחיתים יביאו הבית ואלמלא נתנה רשות לעין לראות היו חרדים ולא היו יודעים מה לעשות לרוב פחד ולכן הכתוב אומר (תהילים קלה טו) עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם ואין כוונת הכתוב כפשוטו שאומנים עושים אותם כי זהו פשיטא אבל כל העכו"ם שעבדו לעצבים וכי לא ידעו שהם נעשים מאומנים רק חשבו כי עליהם שורה אליל שלהם וכן היה באמת כי שורה רוח מסאבא ולהמכשפים היו נגלה ודבר עמם וזהו היה כל תעתוע עבודת עכו"ם שלהם אבל כל עניני משחיתים כבר נודע כי הקליפות היו רק בכח קודם חטא האדם אבל בחטא האדם יצאו לפועל וביחוד ק"ל שנים שהוליד שידין ורוחין (עירובין יח ע"ב) והם מתדבקים בראותם תבנית אדם להיותם עלולים מאדם ומתדבקים בראותם אנדרטיא של אדם ולכך נאמר מעשה ידי אדם והבן וכהנה יתר דברים והכל תלוי בשקידת התורה ולימוד לש"ש כי בתורה יבורר הכל ובה נדע המעשה אשר נעשה ואשר נחדל מעשותו ובעו"ה בביטול התורה רבו אצל המוני עם לצחוק בתורה ולעלוב במלאכי אלהים ואינם חותרים להחזיק במעוז התורה וזה עיקר שלמותנו להחזיק בתורה וגמילות חסדים ובעו"ה חדלו בישראל שוקדים על התורה ואינם נותנים על לב כי זהו תכלית בריאת שמים וארץ וכל עיקר הגלויות הוא שכחת התורה ולולא שהיו ישראל שוכחים התורה בגולה היו נגאלים כבר ולכך קודם ביאת המשיח יבא אליהו ז"ל לברר כל ספיקות ויזכיר הנשכחות ואז יבא משיח ולכך אמרינן בכל בעיא דלא אפשטא שהוא בעו"ה לשכחת התורה תיק"ו ובזה תבין מה דהי' בימי תלמי שביקש להעתיק לו התורה ליונית ג' ימים חושך דהא בכניסת ישראל לארץ כתבו כל התורה על אבנים באר היטב בע' לשון למען ישמעו אומות וילמדו ואמרו (סוטה לה ע"ב) דלכך נענשו ונגזרו לשריפת סיד הואיל ולא למדו כמבואר בפ' ואלו נאמרין (שם) אמנם ישוב קושיה זו הוא כך דודאי תורת ה' תמימה וניתנה להעתיקה בכל לשון דהיינו כשהיא נעתקת כדין וכדת אבל כשהיא נעתקת בזיוף ובטעות הוא איסור גמור ופגם גדול לשקר בתורת ה' וא"כ דרך משל ה' פסוקים יש בתורה שאין להם הכרע הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' (יומא נב ע"ב) כשהוא בלשון הקודש המקרא נכתב כמו שהוא ויהיה נדון למעלה או למטה אבל כשתעתיק הפסוק בלשון אחר וכי תוכל להעתיק בלשון אחר ג"כ בזה אופן בפסוק שלא יהיה לו הכרע אי וקם מוסב למעלה או למטה עכ"פ או שתעתיק וקם למעלה או למטה וא"כ אם שקר בהעתקתו הרי העתקת תורת ה' לשוא וכן בכל דברים ממש אין פסוק שאין בו פרושים שונים ואיך אפשר להעתיקו בלשון שיסבול כל פירושים וע"כ נתפוס א' מפירושים ואם האמת כפי' השני הלא כזבנו בהעתקה ואפי' בתחילת התורה בראשית ברא יש פירושים אם פירושו בראשון ברא ה' את השמים או פירוש קודם שברא שמים וארץ היה תוהו ובוהו ועיין רש"י ומפרשים וא"כ איך אפשר להעתיקו על נכון ולכך בימי מיתת משה שעדיין ידעו פי' התורה על בוריה כנמסר להם מפי משה מפי הגבורה היו ידיהם מותרות להעתיק התורה לע' לשון משא"כ בימי תלמי שכבר בעו"ה גברה שכחה ועלו פרושים שונים בתורה ובמקרא ולזה היה קשה להם להעתיקה לבל יהיה בו ח"ו דבר כוזב מנגד לאמת וזהו שהיה חושך ג' ימים ואתם ראו כמה גברה בעו"ה השכחה ואם בימיהם היה כך מכ"ש בזמנינו אשר בעו"ה אין אתנו יודע עד מה ואפי' פי' פסוק א' על בוריו אין בידנו וא"כ איך נשמח ונגיל בשום דבר ולא יורידו עינינו כנחל דמעה ומקור נוזלים על אובדן תורתנו בעו"ה ואין איש מתאמץ על זה כי כל העם לדרכו ולבצעו ובעו"ה בחורים תיכף כאשר ישאו נשים אפי' שנה א' אינם נקיים לביתם בית אולפנא ותיכף ישוטטו בחוצות על מחיה וכלכלה ולא שמו בה' בטחונם ולא זו עניים אף כי עשירים ואם כן תורה מה תהא עליה היה לא תהיה מכאן והלאה אראה לדבר עם פו"מ יצ"ו לתקן בחרם עד חמש שנים לאחר חתונה שלא יזוז איש מבית ספר בטחו בה' ועשו טוב ודי לכם שיהיה לכם לכפרת פשע על מעשה נערות בענין חתן וכלה הוי ואבוי על עון גדול כזה וכמה תקנות נתקנו ממני ומפי פו"מ יצ"ו ועדיין קצת מרקד בנו לעבור על איסור גלוי עריות כי חיבוק ונישוק לעריות הוא בכלל קריבה דגלוי עריות ויהרג ואל יעבור ומה נעשה לקשוי לדעת והוצאת זרע לבטלה בעו"ה וכדומה הוי הלא הוא מכ"ד דברים שמנדים וכי בנדוי תלוי הלא מבואר בזוהר בכל אלו כ"ד דברים הכרוז יוצא בכל עולמות פלוני עבר על עבירה שחייב עליה נידוי והרי הוא בנידוי וסתם תפלתו אף כי יזעק וישוע עד שישוב בתשובה כראוי והרי הוא מנודה בכל עולמות ווי להאי בושה אוי להאי כלימה והלא אין תקנה לזה אלא בתורה ותחת כי חבקתם חיק נכריה תחבקו חיק התורה ובאהבתה תשגו תמיד כי היא אילת אהבים ויעלת חן:

ומצינו דוגמת זה המאמר החיבה דישראל בלשון זכר בקהלת רבה (ד, ז), יש אחד ואין שני (קהלת ד, ח). יש אחד, זה הקב"ה שנאמר בו (דברים ו, ד) יי' אלהינו יי' אחד. ואין שני, שאין לו שותף בעולמו. גם בן ואח אין לו, אם אח אין לו, בן מאין יש לו. אלא שחבב הקב"ה לישראל וקראם בנים, שנאמר (שם יד, א) בנים אתם ליי' אלהיכם, וקראם אחים שנאמר (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי. ואין קץ לכל עמלו, לכל מה שעשה בו' ימי בראשית. ולמי אני עמל ומחסר [את] נפשי מטובה, לא להדבק בדרכיו, אם אין הצדיקים עומדין ומסגלים מצות ומעשים טובים לפניו, אין זה הבל שברא הקב"ה בעולמו, עד כאן:

להיות מבואר שאין אדם מוריש לבניו ולזרעו אחריו חובת נדר ושבועת איסור לדורות עולם באופן שלא יכלו למחות בה כל זמן שלא קבלוה עליהם בהגיע לפרקם אם בהודאה או בשתיקה, שזה לא יתכן מן הדין, דמהיכא תיתי לא מצד הגוף ולא מצד הנפש. כי הנה גופי הבנים העתידים לא היו ולא נמצאו בעת השבועה, כי אם בכח רחוק, וזה מבואר כי לא בכח זה יגבר איש להשביע את בניו. וכל שכן מצד הנפש הדברים שהוא ידוע שאין לו לאב בה שותפות ושום הקשר, שהוא ידוע שאינה נידונית על פי שבועתו ואיסרו אשר אסר על נפשו, וכמו שבא מבואר בדברי יחזקאל הנביא (יחזקאל יח, ב-ד) מה לכם מושלים את המשל הזה על אדמת ישראל לאמר אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה חי אני ה' אלהים אם יהיה לכם עוד. המשל הזה בישראל הן כל נפשות לי הנה כנפש האב וכנפש הבן לי, הנה הנפש החוטאת היא תמות. יורה באמת שאין הקשר אבות ובניו בין נפש האב ובין נפש הבן, ושהם אצלו ית' בשוה מבלי שיתוף כלל, ולכן הנפש החוטאת היא תמות בעונה ולא בעון אבותיו, וכמו שהורה על זה כל הפרשה כולה. וגם ירמיה אמר דברים כאלה (ירמיה לא, כח-כט) והוא עצמו בעינו מאמר החכם שלמה באמרו (קהלת ד, ח) יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו ולמה אני עמל וגו'. כי על חלק השכלי שבאדם מדבר שם, כמו שבארתי שם במקומו: