Musar על קהלת 7:29

עַל כֵּן צָרִיךְ לָאָדָם הֶחָכָם הַנִּלְבָּב, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית אֲשֶׁר יוּכַל לְהַשִּׂיג מִן הַמַּעֲלוֹת וְיִהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: עִזְרוּ הַדְּבָרִים הַפִּלְחִיִּים בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כַּאֲשֶׁר תַּעֲזֹר הַחֲרִישָׁה וְהַהַשְׁקָאָה אֶת הַזֶּרַע בְּגִדּוּלוֹ. וְהוּא מִטִּבְעוֹ בְּמִצּוּעַ הָאָרֶץ וְשֶׁיִּטְרַח לִהְיוֹת מֵעֲדַת הַחֲסִידִים וּלְהִתְנַהֵג בְּכָל יְכָלְתּוֹ בְּכָל מִנְהֲגֵיהֶם. וְעוֹד צָרִיךְ שֶׁיִּתְחַכֵּם בְּמִדּוֹתָיו, עַד שֶׁיִּתַּקְּנּוּ לוֹ, וְאַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשָׁיו אֶלָּא בְּדָבָר הַצָּרִיךְ עַד שֶׁיִּהְיֶה מִן הַיְדוּעִים בַּחֲשִׁיבוּת וְהַמְפֻרְסָמִים בְּחֶסֶד. כִּי זֹאת הִיא תַּכְלִית הַטּוֹבָה הָעוֹלָמִית, אֲשֶׁר אִם יַגִּיעַ אֵלֶיהָ תִּכְלֶינָה עֵינָיו תָּמִיד לְהַגִּיעַ אֶל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְהִיא הַטּוֹבָה הַתְּמִידָה אֲשֶׁר הִיא הַתַּכְלִית, אֲשֶׁר יַגִּיעַ אֵלֶיהָ בָּעוֹלָם הַשָּׁפָל, וְהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא טוֹבַת הָאֱלֹקִים, שֶׁהֵיטִיב בָּהּ לַעֲבָדָיו אַחֲרֵי הַטּוֹבָה הַכּוֹלֶלֶת אוֹתָם בְּהִמָּצְאָם בְּרוּאִים. וּכְבָר שָׁאַל דָּוִד ע"ה לְהַגִּיעַ אֶל טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה בְּאָמְרוֹ, (תְּהִלִּים פ"ו י"ז) עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה. וְהִתְאַוָּה עוֹד שֶׁיִּהְיֶה מְזֻמָּן לְהַגִּיעַ אֶל טוּב הָעוֹלָם הַבָּא בְּאָמְרוֹ, (תְּהִלִּים ל"א כ) מָה רַב טוּבְךָ וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (שָׁם ל"ו ט) יִרְוְיוּן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת לֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ אֶלָּא הָרָאוּי לָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר, (תְּהִלִּים ט"ו א) מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶיךָ וְכוּ' הוֹלֵךְ תָּמִים וּפוֹעֵל צֶדֶק וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּנוּ דְּבָרֵינוּ עַד עַתָּה מִזֵּכֶר יִתְרוֹן מַעֲלַת הָאָדָם, נָשִׁיב דְּבָרֵינוּ לִזְכֹּר עִנְיַן סִפְרֵנוּ זֶה, וְאֵיךְ תִּהְיֶה הַשָּׂגַת תּוֹעַלְתּוֹ. וְאוֹמַר כִּי זֶה יִהְיֶה אַחֲרֵי שֶׁנְּסַדֵּר דְּבָרֵינוּ בְּכָל עִנְיָנָיו כָּרָאוּי וְאַחֲרֵי כֵן נַגִּיעַ אֶל תּוֹעַלְתּוֹ וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁאָמַר שְׁלֹמֹה ע"ה, (קֹהֶלֶת ז כ"ט) לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצוֹא חֶשְׁבּוֹן. ר"ל כִּי בְּהִתְחַבְּרוּת הַדְּבָרִים יִהְיוּ רְאוּיִים שֶׁיִּפּוֹל עֲלֵיהֶם הַמִּנְיָן, וְכֵן בְּסִדּוּר הַדְּבָרִים יוּבָן עִנְיָנָם.

לבתר סטו מאורחא דמהימנותא ושבקו אילנא יחידא עילאה מכל אילנא, ואתו לאתדבקא באתר דאשתני ואתהפיך מביש בשינויין סגיאין, ושבקו עילאה דכלא דהוא חד ולא אשתני לעלמין, הדא הוא דכתיב (קהלת ז, כט) אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ודאי כדין אתהפיך לבייהו בההוא סטרא ממש, זמנין לטב זמנין לביש, זמנין לרחמי זמנין לדינא, בההוא מלא דאתדבקו בה ודאי המה בקשו חשבונות רבים ואתדבקו בהו. אמר ליה הקב"ה שבקת חיים ואתדבקת במותא. חיים, דכתיב ועץ החיים בתוך הגן, עץ דאיקרי חיים, ומאן דאחיד ביה לא טעים מותא לעלמין. אתדבק במלא אחרא הא ודאי מותא הא לקבלן, הדא הוא דכתיב (משלי ה, ה) רגליה יורדות מות, דכתיב (קהלת ז, כו) ומוצא אני מר ממות את האשה, ואי באתר דמותא אתדבק ושביק אתר דחיי בגין כך אתגזר עליה ועל כל עלמא מותא:

וּבֶאֱמֶת זוֹהִי טָעוּת גְּדוֹלָה, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוְּתָה הַתּוֹרָה עַל זֶה בְּלֹא תַעֲשֶׂה? הֲלֹא יָדוּעַ הוּא, דְּאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וַהֲוָה לֵהּ לְהַתּוֹרָה לִכְתֹּב דָּבָר זֶה רַק בְּעִנְיַן הַמִּדּוֹת, כְּמוֹ שְׁאָר מִדּוֹת קְדוֹשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמָרוֹת רַק לַאֲנָשִׁים יְחִידִים. אֶלָּא וַדַּאי דְּיוֹצֵר הָאָדָם שָׂם בְּכֹחַ כָּל אִישׁ וְאִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאִם רַק יָשִׂים עֵינָיו וְלִבּוֹ עַל דְּרָכָיו, יוּכַל לְהִזָּהֵר מִזֶּה. וְכִדְאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (דברים ל"ב ד'): "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל", שֶׁלֹּא בָּרָא בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת רְשָׁעִים, אֶלָּא לִהְיוֹת צַדִּיקִים, (פֵּרוּשׁ: דְּאִי לָאו הָכִי יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, עָוֶל בְּחֻקּוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הָעֹנֶשׁ שֶׁמַּעֲנִישָׁם אַחַר כָּךְ) וְכֵן הוּא אוֹמֵר (קהלת ז' כ"ט): "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְהֵמָּה בִקְּשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים". וְכָזֶה אִיתָא בְּתַנְחוּמָא פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר", לֹא בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנִּקְּרָא צַדִּיק וְיָשָׁר, אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ אֶלָּא כְּדֵי לִהְיוֹת צַדִּיק וְיָשָׁר. וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה בְּרָאוֹ לַיֵּצֶר הָרָע שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ח' כ"א): "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו"? אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהוּא רַע, מִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ טוֹב? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתוֹ רַע. תִּינוֹק הֲוָת וְלֹא חָטָאתָ, נִתְגַּדַּלְתָּ וְחָטָאתָ, [פֵּרוּשׁ: שֶׁהָאָדָם מַמְשִׁיךְ אוֹתוֹ עַל עַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו וּבְעִנְיָנָיו, כִּי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן כֹּחַ לָאָדָם לִהְיוֹת מוֹשֵׁל עָלָיו, וְהַיֵּצֶר הָרָע יִהְיֶה לוֹ בִּבְחִינַת עֶבֶד לְסַיֵּעַ לוֹ בְּאֵיזֶה עִנְיָנִים לַצֹּרֶךְ הַתַּכְלִיתִי, כַּכָּתוּב (בראשית ד' ז'): "וְאַתָּה תִּמְשֹׁל בּוֹ", וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כ"ט כ"א): "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ" וְגוֹ' וְהַדְּבָרִים אֲרֻכִּים]. וְכַמָּה דְּבָרִים קָשִׁים יֵשׁ בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִיֵּצֶר הָרָע וּמָרִים מִמֶּנּוּ, וְאַתֶּם מַמְתִּיקִים אוֹתָן, אֵין לְךָ מַר מִן תּוֹרְמְסִין, וְאַתָּה שׁוֹקֵד לְשָׁלְקָן וּלְהַמְתִּיקָן בְּמַיִם ז' פְּעָמִים עַד שֶׁהוּא מָתוֹק, וְכֵן חַרְדָּל וְצָלָף. וּמַה מָּרִים שֶׁבָּרָאתִי אוֹתָן, אַתָּה מַמְתִּיקָן לְצָרְכְּךָ, יֵצֶר הָרָע הַמָּסוּר בְּיָדֶךָ עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.