Musar על קהלת 7:28

אך לכאורה יש בתלמוד עוד קושיא היותר חזקה והיא זאת הנה הזהיר לספר מגנות בהמה טהורה ובתלמוד ביש מקומות מספר בגנות עמודי עולם כגון בנתיה דמר שמואל דאשתביין כו' (כתובות כג, א), ובנתיה דרב נחמן דהוי מכחשי קדירה בכשפי' (גיטין מה, א), וכיוצא באלה שלא לכבוד הוא לאבותיהם הקדושים ואיך יוזכר שמם אבל דע כי באמת ובצדק נכתב כי לא לפני חכמי התלמוד חנף וכו' כי היה איזה עון על אביהם שבאו בנותיהן לכלל זה דהיינו שלא הוכיחו אותם תמיד בתוכחת מוסר וכיוצא בזה והיה זה על צד העונש להיות נכתב דבר זה בתלמוד ודבר שהוא מצד העונש לא שייך לומר אל תספר בגנותו כי זה הדין שלו לספר בגנותו שלו בדבר זה כמו שמעשים בכל יום הבית דין פוסקים ועושים הכרזה על אדם א' דברי גנות הוא משום שהדין נותן ליענש בכך וקרוב לזה מצאתי בספר בעשרה מאמרות בענין דור המדבר שהם בני עלי' יותר מכל הדורות הבאים אחריהם וזכו לראות בסיני את הנשמע ועל הים אמרו זה אלי ואנוהו וכבר נודע ממעלת' של דור דעה שהיה כל אחד מהם שקול כאלף איש דכתיב (דה"א טז, כה) דבר צוה לאלף דור מלמד שמקבלי התורה שקולים כאלף דור וכתיב (קהלת ז, כח) אדם א' מאלף מצאתי זה מרע"ה שהיה שקול בכולם וא"כ איך אמר שרבי עקיבא בפרק חלק (סנהדרין קי, ב) שדור המדבר אין להם חלק לעה"ב משום דכתיב בי' (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה והם הורו עליו באצבע בעולם הזה כדאמרן ואע"ג דשם בפרק חלק אמר ר' יוחנן על ר"ע שבקיה ר"ע לחסידותיה היינו משום דאמר 'למילתי' בלישנ' דמשתמע לתרי אפי ור"ע עשה כן כי היכי דתהוי להו כפרה דמשום הכי נמי מתנינן בשלשה מלכים וקרינן ומתרגמינן במעשה העגל הראשון ע"כ דבריו:

והנה אוסיף נופך משלי בענין ל"ג בעומר. ואקדים הקדמה, חותמו של הקב"ה אמת (יומא סט, ב) רומז על אהי"ה אשר אהיה, כי אהיה פעמים אהי"ה עולה כמנין אמת. אדם הוא מעשר אמת, כי ד"ם מעשר מ"ת, ומהאל"ף לא שייך מעשר. וזהו רמז (קהלת ז, כח) אדם אחד מאלף לא מצאתי, כלומר אחד מאלף לא נמצא מעשר:

וְעַתָּה נִתְבּוֹנֵן וְנִקַח מוּסָר מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ זֶה כַּמָּה מֵאוֹת שָׁנִים (כְּמוֹ בִּזְמַן הַמַּהַרְשַׁ"ל וְהַמַּהַרְשָׁ"א וְהַמַּהֲרָ"מ שִׁי"ף וּפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ וצל"ח, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם רָאשֵׁי מְתִיבְתּוֹת), שֶׁנָּתְנוּ אֶת בְּנֵיהֶם לְבֵית הַסֵּפֶר, וְאִם לֹא הָיָה בְּכֹחוֹ לְהַשְׂכִּיר לוֹ מְלַמֵּד לְעַצְמוֹ, הָיָה מוֹלִיכוֹ לִישִׁיבָה לִלְמֹד עַד שֶׁעָשָׂהוּ לְאִישׁ. וְכִי נֹאמַר, שֶׁכָּל אָב חָשַׁב שֶׁבְּנוֹ יִהְיֶה הָרַב וְהַמּוֹרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא יָדוּעַ הוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (קהלת רבה פרשה ז') עַל הַפָּסוּק (קהלת ז' כ"ח): "אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי", שֶׁאֶלֶף נִכְנָסִין לְמִקְרָא, וּמֵהֶם יוֹצְאִין מֵאָה בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, וּמֵהֶם עֲשָׂרָה בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, וּמֵהֶם יוֹצֵא אֶחָד הָרָאוּי לְהִקָּרֵא אִישׁ וּלְהוֹרוֹת הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא הָאֱמֶת הַבָּרוּר כָּךְ הוּא, הָאָב, שֶׁנָּתַן אֶת בְּנוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר וְלִישִׁיבָה, הָיָה רְצוֹנוֹ כָּךְ: אִם יְזַכֵּנִי ה', שֶׁיֵּצֵא בְּנִי בַּעַל תַּלְמוּד וְיִהְיֶה רָאוּי לְהוֹרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל מַה טּוֹב חֶלְקִי, וְאִם לֹא אֶזְכֶּה לָזֶה, רַק שֶׁיֵּדַע מְעַט בְּלִמּוּד הַגְּמָרָא אוֹ עַל כָּל פָּנִים בְּלִמּוּד הַמִּשְׁנָיוֹת, גַּם כֵּן טוֹב הוּא. כִּי כְּשֶׁיְּזַכֵּהוּ הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיִהְיֶה בַּעַל עֵסֶק, אֵיזֶה עֵסֶק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, בְּוַדַּאי יִקְבַּע עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה שִׁעוּר קָבוּעַ בְּיוֹם לְלִמּוּדוֹ בִּגְמָרָא אוֹ בְּמִשְׁנָיוֹת אוֹ עַל כָּל פָּנִים בְּאַגָּדוֹת חֲזַ"ל. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וִשָׁלוֹם, לֹא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם פְּנַאי בִּימוֹת הַחֹל, עַל כָּל פָּנִים בְּשַׁבָּת קֹּדֶשׁ בְּוַדַּאי יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיִלְמַד אֵיזֶה דַּפֵּי גְּמָרָא אוֹ מִשְׁנָיוֹת, וְעַל זֶה גַּם כֵּן כְּדַאי הוּא לִי כָּל הַכֹּחוֹת שֶׁעָמַלְתִּי עָלָיו, בֵּין בְּחַיָּי וּבֵין בְּמוֹתִי, (כַּיָּדוּעַ שֶׁהַבֵּן הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מְזַכֶּה לְאָבִיו וּמוֹצִיאוֹ מִגֵּיהִנֹּם, וְגַם אִם הוּא בְּגַן עֵדֶן, זוֹכֶה לְהִתְעַלֶּה עַל יָדוֹ וְכַנַּ"ל).