Quotation_auto על במדבר 31:16

וכל זה מורה על מעלת לאה שראתה כל זה ברוח הקודש. ורצה יעקב שידעו כל העולם שאעפ"י שהן בנות לבן. היו ראויות מצד עצמן כי רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם. ולכן הניח יעקב לרחל וללאה שישימו שמות לי"ב שבטי ישראל. להורות על מעלתם. והאות על זה לוי שהקב"ה ויעקב הסכימו בזה השם שהיא התחילה בו. באומרה הפעם ילוה אישי אלי. שהוא רמז על סוד החיבור. ולכן אמרה קרא שמו לוי. ולהורות על זה אמר יעקב שמעון ולוי אחים בעצה אחת. אבל כלי חמס מכרותיהם. כי שמעון הסית והדיח ללוי בעצתו. כאומרו ויאמרו איש אל אחיו. כמאמרם ז"ל איש זה שמעון דכתיב והנה איש מבני ישראל בא וכו'. וזהו כלי חמס מכרותיהם ואומנות של רציחה זו גזול הוא בידם. כי אין דרכו של לוי בכך. והם הפכים זה מזה. לוי דרכו לדבק את ישראל עם השם. ושמעון בהפך כי בדבר כזבי בת צור רחק השכינה מישראל ותהי המגפה בעדת ה'. וכן הם הפכים כי שמעון אוהב נשים. ולוי שונא הנשים ואפי' נשיו. כי בסבת הארון היו פרושים מנשותיהן. וזהו כלי חמס מכרותיהן. ולכן בסודם אל תבא נפשי. כלומר בסוד שניהם אל תבא נפשי. אבל בסוד האחד שהוא לוי תבא נפשי. כי לשבט לוי ניתן הסוד והתורה והקרבנות והייחוד. ולשמעון ניתן הפירוד והרחקת השכינה. וזהו כי באפם הרגו איש וגו'. רוצה לומר רצונם ותאותם הוא לעקור מראה השכינה שנקראת שור כמו אשורנו. ולכן ראוי לי לברכה ולחסר אפם. וזהו ארור אפם כמו צרעת ממארת. ומה ראוי להם שלא יהיו מחוברים אחר שהם הפכים זה לזה. וזהו אחלקם ביעקב ואחר שיהיו נפרדים זה מזה. לוי יתחבר אל השם ובקרבנותיו ובתורתו יקריב השם אל ישראל. כמאמר לאה ילוה אישי אלי. שזהו סוד החיבור בשם שהוא סוד ה' ליריאיו שאמר יעקב בסודם אל תבא נפשי. אבל בסוד לוי שהוא סוד התורה וסוד הקרבנות שזה הסוד הוציאו יעקב ממאמר לאה שאמרה ילוה אישי אלי. שהוא סוד השני אישים אש התורה ואש הקרבנות כמו שפירשתי:

ועתה הנני הולך לעמי. (כתיב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם). לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך [עמך] לעם הזה מיבעי ליה, אמר רבי אבא בר כהנא כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו באחרים, אמר לו אלקיהם של אלו שונא זמה הוא והן מתאוין לכלי פשתן בוא ואשיאך עצה עשה להן (קעילין) [קלעים] מהר שלג עד בית הישימון וחושב בהן זונות זקנה מבחוץ וילדה מבפנים וימכרו להן כלי פשתן, ובשעה שישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאין לטייל בשוק זקנה אומרת לו אתה מבקש כלי פשתן זקנה אומרת לו בשוה וילדה בפחות שנים ושלשה פעמים (אומרת לו בפחות) מכאן ואילך אומרת לו הרי אתה כבן בית שב וברור לעצמך וצרצורי של יין עמוני מונח אצלה ועדיין לא נאסר יינן של נכרים אמרו לו רצונך שתשתה כוס של יין כיון ששתה בער בו אמר לה השמעי לי הוציאה יראתה מתוך חיקה אומרת לו עבוד לזה אומר לה הרי יהודי אני, אומרת לו ומה איכפת לך כלום מבקשים ממך אלא פיעור, כיון שפוער אומרת לו אין אני מניחתך עד שתכפור בתורת משה רבך שנאמר המה באו בעל פעור וינזרו לבשת, ויודע דעת עליון (כתוב ברמז תשי"ד). ראשית גוים עמלק (כתוב בפרשת ויהי בשלח בסופו). וירא את הקיני וישא משלו ויאמר אמר ליה בלעם ליתרו קקיני לא היית עמנו בעצה מי הושיבך אצל איתני עולם, והיינו דאמר ר' חייא בר אבא שלשה היו באותה עצה (כדכתוב בריש ואלה שמות). אוי מי יחיה משמו אל אמר ריש לקיש או למי שמחיה עצמו בשם אל, ורבי יוחנן אמר אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה לזה. וצים מיד כתים אמר רב (לא לגיון) [ליבון] אספר. וענו אשור עד אשור קטלי מיקטל מכאן ואילך משעבדי שעבודי: