Quotation_auto על בראשית 1:27

וזהו שאמר בכאן אף חובב עמים. כלומר אע"פ שחיבב שאר העמים שיקבלו התורה. כל קדושיו בידיך מששת ימי בראשית. לפי שהם תוכו לרגליך ורצו לקבל עליהם עול מלכותך מה שלא עשו או"ה. וא"ת אחר שהשם מתחלת העולם שם עינו על ישראל לטובה. אע"פ שהלך לאומות העולם ולא רצו לקבל התורה. זה היה לפי שרצון השם היה זה וכך גזר מתחלת העולם. וא"כ אין עליהם עון אשר חטא. לפי שכמעט היו מוכרחים ברצון השם. כבר פירשתי בפירוש מס' אבות איך ר' עקיבא בא לסלק ספק זה ואמר חביב אדם שנברא בצלם. שזה רמז על כל מין האדם. שכולם נבראו בצלם אלהים. מוכנים וראויים אלו באלו בלי תוספת ומגרעת. ומי שירצה יכול לקבל הטוב. לפי שלכולם ניתנה הכנה טובה. חבה יתירה נודעת לפרטים. וזהו כי בצלם אלהים ברא את האדם הנאמר בנח אחרי המבול. דלא נאמר על אדם הראשון. ולכן לא רצה להביא ראיה מאומרו ויברא אלהים את האדם. שהוא שם כולל על אדם הראשון ועל כל הנמשכים ממנו. אבל הביא ראיה מפסוק שופך דם האדם כי בצלם אלהים עשה את האדם. להורות שאדם כזה יכול להציל העולם כולו כמו שעשה נח. באופן שלכל מין האדם ניתנה הכנה טובה לבחור בחיים ולהשלים נפשם. וכל מי שיבא מארבע רוחות העולם ויאמר שרוצה להיות חלק ה'. הוא את נפשו מלט. ומי הוא אשר בחר להיות חלק ה'. הוא ישראל. וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום. ורצו להדבק בו כולם בכלל אבל חבה יתירה נודעת לפרטים. דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם. ולפי שנקראו בנים למקום ובחרו בו ניתנה להם התורה. וזה שאמר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה לכולם בכלל. אבל חבה יתירה נודע לפרטים. וזהו כי לקח טוב נתתי לכם לפרטים. תורתי אל תעזובו על הכלל. וסמך לכאן ואמר הכל צפוי והרשות נתונה. לרמוז שאולי יאמרו או"ה אין עלינו עון אשר חטא. כי עין השם היה מתחלת העולם על ישראל. ומה היינו יכולים לעשות. אחר שהשם חבב לישראל ושם עינו עליהם. לז"א זה שקר. כי כמו שחבב להם. חבב לכם בראשונה. כאומרו חביב אדם שנברא בצלם. ואע"פ שהוא יודע שישראל יקבלו התורה. לא הכריח בזה לאו"ה שלא יקבלוה. כי בבחירתם היה הכל תלוי בלי הכרח. ואע"פ שהכל צפוי לפניו ויודע כל הדברים. הרשות נתונה ביד כל אדם לעשות כרצון איש ואיש בלי מכריח. כי בטוב העולם נדון על צד הטוב והחסד. והכל לפי מעשיו של אדם. כי מעשיו יקרבוהו ומעשיו ירחקוהו. וכל זה בהכרעה סגוליית נפלאה משאר טבע מציאותם וא"ת איך אפשר זה. מי ידע בכל אלה זולתו. וידיעתנו קצרה מהכיל כל זה. העולה לנו מזה שהשם עשה חסד גדול עם ישראל לא עשה כן לכל גוי. וזהו ה' מסיני בא אף חובב עמים וגו':

אפיקורן שאלו את ר' שמלאי כמה אלוהות בראו את העולם אמר להם אני ואתם נשאל לימים ראשונים הה"ד כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלהים אדם בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים. חזרו ושאלו מהן דכתיב נעשה אדם א"ל קרון מה דבתריה ויברא אלהים את האדם בצלמו ויבראו אלהים את האדם בצלמיהם אין כתיב כאן אלא ויברא את האדם בצלמו הא בכל מקום שפקרו האפיקורסים אתה מוצא תשובתן בצדן. כיון שיצאו אמרו לו תלמידיו רבי לאלו דחית בקש לנו מה אתה משיב אמר להם בתחלה אדם נברא מן האדמה וחוה מאדם מכאן ואילך בצלמנו כדמותנו לא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש ולא שניהם בלא שכינה כשם שקילוסו אינו אלא באחרונה דכתיב הללו את ה' מן הארץ ולבסוף מלכי ארץ כל לאומים כך בריאתו אינו אלא אחר כל בהמה וחיה ועוף בתחלה ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה ואחר כך נעשה אדם וכן תורתו בתחלה זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה וגו' ולבסוף אשה כי תזריע וילדה זכר. ארבע בריות בראו מלמעלן עומד ומדבר ומבין ורואה כמלאכי השרת ובהמה אינה רואה אלא מצדדת פניה וזה אינו מצדד פניו וארבע מלמטן אוכל ושותה ופרה ורבה ומטיל גללים ומת כבהמה. העליונים נבראו בצלם ובדמות ואינם פרים ורבים והתחתונים פרים ורבים ולא נבראו בצלם ובדמות אמר הקב"ה הריני בורא אותו בצלם ובדמות מן העליונים ופרה ורבה מן התחתונים. אמר רבי תפדאי בשם רבי אחא אמר הקב"ה אם אני בורא אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת ואם אני בורא אותו מן התחתונים הוא מת ואינו חי אלא הריני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים אם יחיה ימות ואם ימות יחיה:

ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ובת צור במנחה פניך יחלו עשירי עם בת צור זה אברהם בן שהצר למלכים בן שהצרו מלכים לו. במנחה פניך יחלו ומלכי צדק מלך שלם מלכי צדק מצדיק את יושביו מלכי צדק אדוני צדק נקראת ירושלים צדק צדק ילין בה. מלך שלם שנולד מהול. הוציא לחם ויין הלכות כהונה גדולה מסר לו. לחם זה לחם הפנים ויין אלו הנסכים. רבנן אמרי תורה גלה לו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. והוא כהן לאל עליון ר' אבא בר כהנא אמר כל יין שכתוב בתורה עושה רושם חוץ מזה. ר' לוי אמר אף לא יצאנו מידו שמשם קרא עליו ועבדום וענו אותם. ומלכי צדק מלך שלם שנולד מהול וכו' (כדכתוב לעיל בפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו ברמז מ"ז):