פירוש על בראשית 1:27

תשובה האמור כאן אינו ענין דמות, דא"כ למה כפל ואמר בצלמנו כדמותינו, אלא הוא שם של כח אור רוחני שברא האלוק העליון למעלה לצורך הספירות וצבא השמים, והוא נקרא אצל המקובלים בשם אור מקיף, ואי אפשר לשום ספירה שבקדושה ולשום נשמה ולשום מלאך להתקיים ולעמוד בלתי לבוש מן אור מקיף הזה, שהוא מקיף אותם, וכן נשמה של בני אדם היורדת למטה בתוך הגוף, מוכרח שיהיה לה לבוש נמשך ונעשה מן אור המקיף הנז' הנקרא בלשון תורה בשם צלם, ויש לאדם שלשה בחינות, הא' אור מקיף הנקרא צלם שהאדם חי ומתקיים בו, ועל זה נאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, והא דאמר בצלמו ולא אמר בצלם, היינו ע"ד מ"ש השי"ת ואני נסכתי מלכי, דהכונה הוא מלך שלי אשר אני המלכתיו למטה בארץ, וכן כאן אמר בצלמו, כלומר צלם אשר האלקים תקנו ובראו ועשאו ויצרו, ועוד יש לאדם ב' בחינות אחרים, וכל א' נקרא צל, ולא נקרא צלם אלא צל חסר מ"ם, ועליהם נאמר ונסו הצללים. וכל בחינה ובחינה מאלו השלשה הנקראים צלם וצל צל, נמשך ממקום אחר פרטי עליון אשר בראו האלקים ויצרו ועשאו, וכמ"ש בספר הכונות בדרוש הו"ר ע"ש:

ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הנה הדקדוק ידוע מה בעי ללמדינו שאברהם הוליד את יצחק גם יש לדקדק הוה לי' לומר אברהם הוליד יצחק מאי את ונראה לפרש בדרך הרמז דהענין הוא שהשי"ת ב"ה ברא כל העולמות כדי להיטב לברואיו שכן דרך הטוב להיטב ורצונו יתברך הי' שיתנהגו בריותיו זה עם זה ג"כ במדת החסד ולדבק בדרכיו מה הוא רחום וכו' ועי"ז הם נעשים מרכבה למדת החסד ולמדת הרחמים ויומשכו עליהם חסדים גדולים ורחמים פשוטים ממקור הרחמים. והנה מעשרה דורות שמנח ועד אברהם קלקלו הדורות מעשיהם עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקיים העולם ע"י שאחז במדת החסד להאכיל ולהשקות לכל באי עולם ולימד לבני דורו שיתנהגו חסד זה עם זה אח"כ בא יצחק בנו ואחז במדת הגבורה והפחד לימד לבני דורו שיראו ויפחדו מלפני הבורא ית"ש ושיתנהג העולם במדת הכחד בכדי שידעו דאית דין ואית דיין. והנה חלילה לחשוב שכל אחד מהצדיקים הנ"ל לא אחז רק במדתו שזה הי' ח"ו פרוד כידוע רק כל אחד אחז במדתו וכל שאר הספירות והמדות היו כלולים במדתו רק שהיו נבטלים במעוטם נגד המדה שהי' מוחזק בה אח"ז בא יעקב ונעשה מרכבה למדת הרחמים מדה הממוצעית בין השני מדות הנ"ל והכריע ביניהם והטה כלפי חסד שיכריע קו הימין מדת החסד ושיוכללו החסדים בגבורות ועי"ז נתקיים העולם ויתקיים לעולם שיתנהג העולם במדת הרחמים וזה נוכל לרמז שיתף הקב"ה מדת הרחמים למדת הדין כנ"ל. ועתה נבא לפרש הפסוקים ע"ד הרמז ואלה תולדות יצחק בן אברהם קאי על יעקב כמאמרם ז"ל ביצחק ולא כל יצחק שעיקר הזרע הי' נקרא על יעקב ומכרש הכתוב אח"ז אברהם הוליד את יצחק ר"ל ע"י יצחק שיצא ממנו יעקב מדה הממוצעת מדת הרחמים נטה הקו לצד ימין מדת החסד מדתו של אברהם וזהו אברהם הוליד את יצחק ר"ל שע"י תולדות יצחק שהוא יעקב כנ"ל. גם אברהם נולד עם יצחק כי יעקב נטה הקו לצד ימין חסד של אברהם וכאמור ויהי' מלת את פירושו עם היינו שגם אברהם שהוא חסד נולד עם יצחק היינו שע"י שיצחק הוליד את יעקב שהוא מרכבה למדת ת"ת קו המכריע ומטה כלפי חסד ע"י נולד גם אברהם מדת החסד ודוק היטב כי נכון הוא.

בצלם אלהים ברא אותו, בצלם אלהים התרגום כמו העברי (יא"ר, לסבונא, יוני, קוסטנטינא, סביוניטה ג"ת וח"ג), נראה שהיה מחכמת אנקלוס שלא לתרגם המליצה הזאת, מפני שראה בלתי אפשר לפרש ענינה לפני ההמון, בזולת אריכות לשון ובזולת פירוש שיוציאהו מכלל מעתיק. ובעל ס' יא"ר הביא מסרה זה לשונה: "אלהים יחיד קרא ותרגום ג' באורייתא, בצלם בדמות בצלם ע"כ, וזה פירושה. ידוע כי דרך אנקלוס לתרגם כל אלהים שהוא קדש בשם הויה, כמו כאשר צוה אותו אלהים כמא די פקיד יתיה ה'; אבל כאשר יבא שם האלהות עם לווי שם ההויה, אז ישאר שם האלהות ככתבו גם בתרגום, כמו ויצו ה' אלהים ופקיד ה' אלהים; וכאן המסרה רומזת, כי שלשה פעמים נמצא בתורה שם אלהים יחיד, בלא לווי שם אחר, ועם כל זה הוא קרא ותרגום,כלומר תרגומו ככתבו בתורה, והסימן לשלשת המקומות האלה הוא בצלם בדמות בצלם, כלומר בצלם אלהים ברא אותו, בדמות אלהים עשה אותו, כי בצלם אלהים עשה את האדם. והנה עוד שלשה יש בפרשת ואתחנן, אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, אלא שלא נכללו במסרה הזאת, כי אינם קרא ותרגום ממש, כי בעברי יש בהם ה"א הידיעה, אשר איננה בארמי.