Chasidut על בראשית 1:27

ועל כן אחר שסיפר הכתוב מכל מה שעבר מחטא אדם הראשון והריגת קין להבל אחיו ונמצא נעשה העולם כבריאה חדשה שלא ככוונת תחילת הבריאה שעשה את האדם ישר שיהיה מיוחד לאחד והשמאל יהיה נכלל בימין והמה ביקשו חשבונות רבים כלומר לצאת מרשות היחיד לרשות הרבים חלילה עלמא דפרודא שלפעמים הרע גובר, וממילא נגרם כן גם בספר הברית הוא התורה הקדושה והתפרש במצוות עשה ולא תעשה, בא הכתוב כמתמה ואמר זה ספר תולדות אדם כלומר עתה הנה זה הוא הספר התורה והתולדות אדם בירידה מטה מיום הבריאה כי ביום ברוא אלהים את האדם ידוע בחינת בריאתו שנאמר מפורש (בראשית א', כ"ז) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו ולא הזכיר כלל שום בחינת הדמות שהוא בחינת החושך דהוא לבושא לאור, ועתה הנה בדמות אלהים עשה אותו שנעשה כבריאה חדשה בבחינת הדמות עלמא דפרודא צדיקים ורשעים וכן נעשה בספר תורה וכאמור. והכתוב מפליא פלאות זה ספר תולדות אדם כמו (רות א', י"ט) הזאת נעמי, הלא אנכי בראתים בצלם לרוב חיבתו, וחביב אדם שנברא בצלם והן עתה בדמות אלהים נעשה כדבר האמור.

שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים לטהר אותם ולקדשם בכל מצוה לאבר המיוחד אליו, להמשיך הקדושה על עצמו בקשר החיות וביטול ההרגש ממש, וההילוך היא על-ידי הרגל פעם ושתים, שהוא לשון רגל, ומקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה, עד שמההרגל יעשה טבע שני, שהוא מלשון "מטבע שטבעו חכמים" (ברכות מ, ב), שהוא תחילת בריאתו כך הוא, כמאמר "ויברא אלקים" (בראשית א, כז), כידוע "שאלקים בגימטריא הטבע וגימטריא הכסא" (זהר חלק ג רכג, א), להיות תחילת הבריאה והטבע, כסא נכון אל רצון העליון לשכון עליו משכן ה' ובית עולמים, שהם שכינה עילאה ושכינה תתאה על-ידי התקשרות נפשו בהם.

אבל הצדיקים האוהבים את ה' אלהיהם ויראים ממנו לא כן עושים, אדרבה ממאסים את תאותם בתכלית המיאוס ומבזהו בעיניו בביזוי רב עד שנעשה הדבר הזה נבזה בעיניו נמאס ככל הדברים השפלים המאוסים, ולא מבעיא שפורש מצ"ט שערי היתר שלא יבוא לידי איסור חלילה אלא גם כשנכנס לעשות צרכיו בעת המותר והצורך לו יראה לפניו שהאדם הוא דמות דיוקנו של אביו שבשמים כי בצלם אלהים ברא אותו ופירש רש"י שם (בראשית א', כ"ז) לומר שצלם דיוקן יוצרו הוא. ולא נאה לו כלל לטנף עצמו בטינוף טינופת הזה, חֵמֶת מלא צואה ופיה מלא דם כמו שהאריכו חז"ל בשבחה הזה (שבת קנ"ב.). אם לא לכוונת התדבקות רוחא ברוחא לפרעון חובו באמת לקיים עונתה, עונה האמורה בתורה ומשמר עונתו עונת תלמידי חכמים שהוא משבת לשבת שעליהם אמר הכתוב (ישעיה נ"ו, ד') כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ופירוש הזוה"ק (יתרו פ"ט) אינון דמסרסי גרמייהו וממתינין עד בא השבת קודש שאז הוא עת וזמן לכל חפץ ורצון השמים להמשיך נשמות קדושות לעולם לזרעו. או להמשיך נשמות גרים לעולם, אם אין כוונתו לבנים וכמו שכתבתי בחיבורי זה בפסוק (בראשית א', כ"ח) ומלאו את הארץ וכבשוה. והכל כשהוא ברעותא דלבא משניהן אז הרצונות מתיחדין זה בזה ביחוד גמור.