צרור המור על התורה
ואמר וזאת הברכה. להורות על מעלת זאת הברכה. שהיא קשורה בברכת יעקב. וכל ברכותיו של משה היו מעין ברכותיו של יעקב. וזהו וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב. כלומר ראוי הוא שישכנו ישראל בטח בדד. אחר שאלו הנביאים הסכימו ברכותיהם אלו עם אלו. וזהו עין יעקב. כלומר שברכות משה היו מעין ברכותיו של יעקב. וכמו שאמרו במדרש תילים את מוצא במה שסיים יעקב ברכותיו דכתיב וזאת אשר דבר להם אביהם. פתח משה דכתיב וזאת הברכה. ובמה שסיים משה ברכותיו דכתיב אשריך ישראל. פתח דוד דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך. וזה להורות על מעלת תורתינו איך כל דבריה קשורות אלו באלו. ולא דברי התורה בלבד. אלא אפילו דברי הנביאים. והמדברים ברוח הקדש. קשורות בדברי התורה. ולכן אמרו כי במה שסיים יעקב פתח משה. ובמה שסיים משה פתח דוד. וזה להורות על מעלת התורה. שכל דבריה קשורים כשלהבת קשורה בגחלת. ולהורות על אושר ישראל מצד התורה. וזהו אשריך ישראל. כולכם בכלל. ובא דוד ואמר שאפילו האיש היחידי מאושר בתורה. וזהו אשרי האיש ואחר כך אשרי העם שככה לו. וכן מצאתי במדרש עין יעקב כברכה שברכן יעקב אביהן והיה אלהים עמכם אל ארץ דגן ותירוש. כברכה שברכו יצחק את יעקב ורוב דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל. כמה דאת אמר ויתן לך האלהים מטל השמים וכו'. דבר אחר עין יעקב. כברכה שבירך יעקב את השבטים באותו ענין ברכן משה. את מוצא שיעקב קנתר לראובן ואמר לו שיהא מרוחק עד שיבא משה ויקרבנו ויתירנו. דכתיב יצועי עלה זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל האלהים. וכן עשה משה התפלל על ראובן וקרבו דכתיב יחי ראובן. קנתר לשמעון ולוי והפיצם בין השבטים דכתיב ואפיצם בישראל. וכן משה לא בירך לשמעון אבל סמכו ליהודה. שנאמר שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון. רמז שבני יהודה יתנו לו מחלקם. הדא הוא דאמרינן מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. וכן ללוי לא ניתן לו חלק בארץ אלא ברכו בקרבנות. וע"י הקרבנות היו נפוצים בכל ישראל לבקש מתנות כהונה. בירך ליהודה ידך בעורף אויביך. וכן בירכו משה ידיו רב לו וגו'. יעקב בירך זבולון בסחורות הים ויששכר בתורה. דכתיב זבולון לחוף ימים ישכון. יששכר חמור גרם. ואף משה ברכן שמח זבולון ואומר כי שפע ימים יינקו. ברך לדן כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים זה יהודה. אף משה קראו גור אריה כמו ליהודה. בירך לגד גדוד יגודנו כשיוצאים למלחמה היו הרוגיהן ניכרים מהראש עם הזרוע. וכן משה אמר וטרף זרוע אף קדקד. בירך לאשר שיהיה שמן רב בגבולו שנא' מאשר שמנה לחמו. וכן ברכו משה וטובל בשמן רגלו. בירך לנפתלי אילה שלוחה שארצו מבורכת. וכן ברכו משה ומלא ברכת ה'. יעקב בירך ליוסף ברכות שמים מעל וגו'. וכן ברכו משה שנאמר ממגד שמים מטל. יעקב בירך לבנימין שתהא השכינה שורה בגבולו שנאמר בנימין זאב יטרף. וכן ברכו משה שנאמר ידיד ה'. הוי ותגזר אומר ויקם לך. כמו שגזר יעקב. כן קיים הקב"ה ע"י משה ע"כ. הרי לך מפורש איך נקשרה נבואת משה בנבואת יעקב. ואיך שניהם הסכימו בדבר הברכה הזאת. ולכן התחיל משה במלת זאת. להורות כי זאת אות הברית היא שכינה הנמצאת ומרחפת על בניה כקן צפור בעת אלו הברכות. והיא הסכימה עמהם וזה כטעם בזאת יבא אהרן אל הקדש. וזהו וזאת הברכה. כי היא נקראת הברכה התחתונה בדרך התחתונה:
צרור המור על התורה
והזהיר לאהרן שלא יבא בכל עת אל הקדש. לפי שזה העת יש בה כמה עתים מהם לטובה ומהם לרעה. כאומרו כי עת רעה היא. ולפי שבני אהרן נכנסו בעת רעה מתו. ולפי שאהרן קדוש ה' ידע זה הסוד בחכמתו ובשכלו ובתבונתו. כשגלה לו משה הדבר ואמר הוא אשר דבר ה'. קבל הדבר בשמחה ושתק. וזהו וידום אהרן. ועליו נאמר לכן המשכיל בעת ההיא ידום כדכתיב וידום אהרן. מה טעם כי עת רעה היא ולא עת טובה. ולכן נאמר לו ואל יבא בכל עת אל הקדש. אבל בעת טובה יבא. ולפי שבזה העת יש עתים לטובה ועתים לרעה. עתים לשלום ועתים למלחמה. עתים לאהבה עתים לשנאה. לפי שהיא להט החרב המתהפכת. אמר שלמה בקהלת לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. לרמוז שיש עת של חפץ. ויש עת שאינו של חפץ. ולכן התחיל עת ללדת ועת למות. לפי שהיו תחלת ההויה. וחתם עת מלחמה ועת שלום. שהיא תכלית ושלימות כל הדברים. ולפי שבאלו העתים יתראה כח ה' וידו החזקה. מהם לטובה מהם לרעה מהם למלחמה מהם לשלום. הזכיר שלמה י"ד עתים לטובה הנמשכות מימין ה'. והזכיר י"ד עתים לרעה הנמשכות משמאל היא ידו החזקה. ולפי שיש עת ויש עת. הזהיר לאהרן ואמר ואל יבא בכל עת אל הקדש. לפי שאין כל הזמנים שוים. ואין כל הימים שוים. ואין כל העתים שוים. ואין כל הרגעים שוים. הזהיר לו פן יבא בכל עת אל הקדש. אלא בזאת יבא אהרן אל הקדש. בעת טובה. בענין שיהיה כח בידו להבריח בזה היום כל מיני מדות הדין שלא יקטרגו על ישראל. ולזה צריך הכהן לחבר עצמו כמאמרם ז"ל לזכות התורה שנקראת זאת התורה. ולזכות המעשרות דכתיב בהו ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים לטובה ולא לרעה. ולזכות השבטים דכתיב בהו וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. לטובה ולא לרעה. וכן בזכות הקרבנות דכתיב זאת חנוכת המזבח לכפר על ישראל ולא להזכיר עונם. וכל זה תלוי בקישור זה העת למעלה ענן הקטרת:
צרור המור על התורה
ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך. ואין ברכה מיוחדת. אחר שבכלל ברכותיו ברכתיך. כי אני שמתי אותו אדון לביתך ומושל בכל קנייניך ואתה כעבד לו. ולפי שהיה עשו בנפש מרה לא רצה לומר בפירוש שהיה עבדו. אלא אמר הן גביר שמתיו לך. וחזר ופירש ואמר ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. וידוע שלא היה לו אח אחר. והוא הסתיר הדבר מפני צערו. ורצה לומר לו שהברכה שהיתה ראויה לו. היא היות גביר ומלך לפי גאותו שיהיו לו עבדים אלף אלפין. ושיהיה מושפע מטובות זה העולם שהן דגן ותירוש. ואלו הברכות כבר קבלם יעקב באופן שלא נשאר לך ברכה מיוחדת. ולכן שאר הברכות שלא היו ראויות לעשו לא הזכירם לו. לפי שזה השיב על מה שאמר הלא אצלת לי ברכה מיוחדת לי ואלו הברכות היו מיוחדות לו. אבל הברכה הראשונה והאחרונה שהם העיקריות לתגמול הנפש. שזהו כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא גן עדן ועולם הבא. וכן אורריך ומברכך שזה כח אלהי מצד הנשמה החצובה מכסאו שיש לעם ישראל. לא עשה כן לכל גוי שיהיה לו כח לברך ולקלל. לא הזכירם לו. לפי שלא היו ראויות לו ולא מיוחדות לו ולמאמרו שאמר הלא אצלת לי ברכה. ולכן תמצא שאמר כאן ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר. כי לא היה לו לומר אלא ויאמר הן גביר. כאומרו למעלה הן גביר ויאמר בא אחיך. אבל הרצון בזה כי על כל העבר לא היתה תשובה אלא דחייה שדחה אותו בקש כאומרו בא אחיך ויקח ברכתך. ידוע שלכל אחד מהבנים ראוי שיהיה לו ברכה מיוחדת כאומרו איש אשר כברכתו ברך אותם. אבל עכשיו שהיתה תשובה אמיתית כמו שראויה מאב לבן. אמר ויען יצחק ויאמר לעשו. לפי שכאן גלה לו הטעם האמתי שלא היה רוצה לברכו. ולכן אמר ולך איפה מה אעשה בני. כי בני אתה והייתי רוצה לברכך. אבל איני יכול. ויאמר עשו אל אביו. כלומר אחר שאתה אבי. איך אתה מתנהג עמי באכזריות. הברכה אחת היא לך אבי. ברכני גם אני אבי כמו שברכת לו. אחר שקראת אותי בני ברכני גם אני אבי כאב לבן שחייב לברכו. ואע"פ שלא תתקיים. וישא עשו קולו ויבך. אחר שראה שאין לו תקוה. ורמז גם כן באומרו הברכה אחת היא לך אבי. לפי שאע"פ שהפציר עשו ביצחק. לא רצה לברכו אלא אמר בא אחיך במרמה. וכן גם ברוך יהיה. ושילש ואמר הן גביר שמתיו לך ולך איפה מה אעשה בני. באופן שבכל זה היה מחזיק בדברו הראשונה. לכן אמר לו הברכה אחת היא לך. אין זה ראוי לאדם כמוך בעל שינויים. כי לשם יתברך ראוי זה. כי באחת ידבר אל ובשתים לא ישורנה. ואמר אני ה' לא שניתי. אבל אתה שאתה אדם ולא אל. אין ראוי לעמוד בדבור אחד קיים. וזהו הברכה אחת היא לך. ובפרט שאתה אב לבנים רבים. ולכל אחד צריך שינוי בברכתו לפי הכנתו ולפי פעולותיו. וזהו אבי. ולכן ברכני גם אני אבי כאב לבנים יהיה מה שיהיה. ולכן אמר ויען יצחק אביו ויאמר אליו. כאב לבן בלי נבואה ורוח הקודש. ולכן לא אמר ויתן לך האלהים כמו ביעקב. אלא ברכה הפוכה בלי ברכה. הנה משמני הארץ יהיה מושבך. ואחר כך ומטל השמים מעל. והנה משמני הארץ א"א שיהיו בלא טל בראשונה. וכאן אמר הטל באחרונה. אבל ליעקב אמר ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ: