Quotation_auto על קהלת 4:2

וירא פנחס בן אלעזר. ראה מה שעשה זה האיש בעזות פנים. וראה איך העדה היתה בצרה גדולה עד שהיו בוכים. ויקם מתוך העדה. כלומר שקם על עמדו ונתחזק ויצא מתוך העדה ונצטער בצרתם ושם נפשו בכפו להושיע צאן מרעיתו. ויצא מן השורה ולקח כלי חמס הנתונים לשמעון והחליף אומנתו שהיו ספרים ומנחה. ויקח רומח בידו וזה היה יופיו והדרו. כמאמר חגור חרבך על ירך גבור. ואע"פ שאין שבח למלך לחגור על מדיו חרב צמודה על מתניו. ותעצר המגפה מעל בני ישראל. אבל מערב רב לא נעצרה המגפה. כי כל המתים היו מערב רב. וזהו ויהיו המתים. שכבר מתו והיו חשובים כמתים. אבל הצדיקים במיתתם קרויים חיים:

דבר אחר ועתה הניחה לי אמר משה רבונו של עולם עקור העליונים והתחתונים ואחר כך אתה עוקר את ישראל שנאמר השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואחר כך ויושביה כמו כן ימותון. אמר ליה משה ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לאלו אי אתה יכול לעקור שכשנשבעת לאבותם לא נשבעת לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך שמא אתה יכול לבטל את שמך. אמר משה רבונו של עולם חשוב אותן כסדום מה אמרת בסדום חמשים הצדיקים וירדת עד עשרה ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים אמר ליה הקב"ה העמד אמר ליה משה הרי שבעים זקנים אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פינחס וכלב הרי שבעים ושבעה אמר ליה הקב"ה משה היכן הן עוד שלשה צדיקים ולא היה מוצא אמר ליה משה רבונו של עולם אם החיים אינן יכולין לעמוד להן בפרצה הזאת יעמדו המתים אמר ליה עשה בזכות שלשת אבות והרי שמונים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד אמר ליה סלחתי כדברך. אמר שלמה ושבח אני את המתים אמר משה רבונו של עולם חיים הן המתים חשוב כמו שהן עומדים ומבקשים על בניהם מה היית משיבן כיון שאמר ליה משה הדבר הזה מדי וינחם ה' על הרעה. למה ה' יחרה אפך בעמך זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא מחליק לשון אמר רבי חמא בר חנינא מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם מהו אחרי בשביל להביאם אחרי. חן ימצא זה משה שכתוב בו וגם מצאת חן בעיני. ממחליק לשון זה בלעם שהחליקן בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים.