Quotation_auto על שמות 22:3

עדים זוממין אין נמכרין בעבד עברי מאי טעמא אמר רבא בגנבתו ולא בזממו. אם המצא תמצא בידו אין לי אלא ידו גגו חצרו וקרפיפו מנין תלמוד לומר אם המצא תמצא בידו מכל מקום. ותניא נמי וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מנין תלמוד לומר ונתן בידה מכל מקום. וצריכא דאי אשמעינן גט משום דבעל כרחה אבל גנב אימא לא. ואי אשמעינן גנב משום דקנסא אבל גט אימא לא צריכא. חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה. בכותב לה ועודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך, כדרב הונא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה. רבא אמר אטו ידה מי לא קניא ליה לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד הכי נמי גיטה וחצרה באין כאחת. אמר ר' שמעון בן לקיש משום אבא כהן ברדלא קטנה אין לה חצר ואין לה ארבע אמות. ור' יוחנן משום ר' ינאי אמר יש לה חצר ויש לה ארבע אמות. מר סבר חצר משום יד איתרבאי וכי היכי דאית לה יד חצר נמי אית לה. ומר סבר חצר משום שליחות אתרבאי וכי היכי דשליחות לית לה חצר נמי לית לה. ומי איכא למאן לאמר חצר משום שליחות איתרבאי והתניא ידו אי לי אלא ידו וכו' ואי סלקא דעתך חצר משום שליחות איתרבאי אם כן מצינו שליח לדבר עבירה וקיימא לן אין שליח לדבר עבירה. אמר רבינא היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דשליח בר חיובא הוא אבל חצר דלאו בר חיובא הוא מיחייב שולחה. רב סמא אמר היכא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל חצר דבעל כרחיה מותיב בה מיחייב שולחה. מאי בינייהו כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה. איבעית אימא איש דאמר לה לאשה אקיף לי קטן. ומי איכא למאן דאמר חצר לאו משום ידה איתרבאי והתניא אין לי אלא ידה וכו'. לענין גט כולי עלמא לא פליגי דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה. מר סבר ילפינן מציאה מגט ומר סבר לא ילפינן מציאה מגט. ואיבעית אימא בקטנה כולי עלמא לא פליגי דילפינן מציאה מגט והכא בקטן קא מיפלגי מר סבר ילפינן קטן מקטנה ומר סבר לא ילפינן קטן מקטנה ואיבעית אימא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

אם המצא תמצא בידו אין מציאה אלא בעדים. בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו (כתוב על ספר כריתות ונתן בידה). משור ועד חמור רבי עקיבא אומר שאין תלמוד לומר חיים אלא להביא את החיה. חיים שנים ישלם ולא מתים שנים ישלם. נמצאת אתה אומר שבעה גנבים הם הראשון שבגנבים גונב דעת בני אדם. המסרב בחברו לארחו ואין בלבו לקראהו. והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל. והפותח חבית. והמעול במדות. והמשקר במשקלות. והמערב את הגירה בתלתן. ואת החול בפול. ואת החומץ בשמן, מפני שאמרו השמן אינו מקבל מעל לפיכך מושחין בו מלכים. ולא עוד אלא מעלין עליו שאם היה יכול לגנוב דעת העליונה גונבה. וכן מצינו באבשלום שגנב שלש גנבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ירושלים. שנאמר ויגנב אבשלום את לב וכו' וכי מי גדול הגונב או הנגנב הוי אומר הנגנב שהוא יודע שהוא נגנב ומחריש. וכן מצינו שבשעה שעמדו לפני הר סיני לקבל את התורה בקשו לגנוב דעת העליונה כביכול שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ונגנב לב בית דין בידן שנאמר מי יתן והיה לבבם זה להם. ואם תאמר שאין הכל גלוי לפניו והלא כבר נאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו אף על פי כן והוא רחום יכפר עון ואמר כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע. גנב איסורי הנאה פטור מלשלם. כסות ופירות וכלים (בהמה) חיה ועוף [משלם תשלומי כפל. בהמה] משלם תשלומי ארבעה וחמשה. עבדים ושפחות שטרות וקרקעות אינו משלם אלא קרן. פטר חמור משלם כפל אף על גב שהוא אסור עכשיו יש לו היתר לאחר זמן. תחת השור ישלם חמשה. תחת השה ישלם ארבעה, שנאמר חמשה בקר ישלם תחת השור וגו'. למעלה מהן גונב נפש בני אדם שהוא מתחייב בנפשו. ר' שמעון בן יוחאי אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה יוצא מבית חברו טעון כלים מצאו חברו ואמר לו מה אתה עושה אמר לו טול חלקך ואל תגיד לאדם. לאחר זמן בא בעל הגנבה ואמר לו משביע אני עליך אם ראית לפלוני יוצא מתוך ביתי טעון כלים ואמר לו שבועה שאיני יודע מה אתה מדבר הרי זה מתחייב בנפשו. עליו הוא אומר חולק עם גנב שונא נפשו וגו'. אבל המתגנב מאחר חברו והלך ושנה דברי תורה אף על פי שהוא נקרא גנב הרי זה זוכה לעצמו ועליו הוא אומר לא יבוזו לגנב וגו'. לסוף נמצא מתמנה על הצבור וישלם שבעתים שנאמר את כל הון ביתו יתן. ואין שבעתים אלא דברי תורה שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות וגו':

תנו רבנן אם ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. או אינו אלא בגנב עצמו. כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי עצמו אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב הוי אומר בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. תניא אידך אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר או אינו אלא בטוען טענת גנב כשהוא אומר אם לא ימצא הגנב הרי טוען טענת גנב אמור הא מה אני מקיים אם ימצא הגנב בגנב עצמו הכתוב מדבר. דכולי עלמא מיהת אם לא ימצא הגנב בטוען טענת גנב הכתוב מדבר. מאי משמע אמר רבא אם לא ימצא כמה שטען אלא הוא עצמו גנבו ישלם שנים. וממאי דבשבועה דכתיב ונקרב בעל הבית אל האלקים בשבועה. או אינו אלא לדין. נאמר שליחות יד למעלה ונאמר שליחות יד למטה מה להלן לשבועה אף כאן לשבועה. בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב וכו' תרי קראי למה לי. חד למעוטי טוען טענת אבד. ואידך נפקא ליה מגנב הגנב. ואידך מיבעיא ליה לכדרבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הטוען טענת גנב בפקדון וטבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ואידך דר' חייא בר אבא מנא ליה אמר לך היקשא הוא ואין משיבין על ההיקש. בשלמא למאן דאמר חד בגנב וחד בטוען טענת גנב נפקא ליה גנב עצמו מהכא אלא למאן דאמר תרוייהו בטוען טענת גנב גנב עצמו מנא ליה, וכי תימא לייתה בקל וחומר מטוען טענת גנב דיו לבוא מן הדין להיות כנדון מה להלן בשבועה אף כאן בשבועה, נפקא ליה מהמצא תמצא בידו וגו' וכדתנא תנא דבי רבי ישמעאל במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה מיעט וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי. אי הכי כל הני פרטי למה לי חד למעוטי עבדים וחד למעוטי שטרות, גנבה וחיים לכדרב דאמר אחייה לקרן כעין שגנב. ואידך אם המצא תמצא מיבעיא ליה לכדרבא בר אהילאי דמודה בקנס פטור. והמצא בעדים תמצא בדיינין פרט למרשיע את עצמו. ואידך נפקא ליה מאשר ירשיעון אלקים ולא המרשיע את עצמו. ואידך מיבעיא ליה למודה בקנס ואחר כך באו עדים פטור. ואידך קסבר מודה בקנס ואחר כך באו עדים חייב. בשלמא אם המצא תמצא לכדרבא בר אהילאי אלא שור ושה חמור למה לי לכדתנא דבי רבי ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. והאי אם המצא תמצא להכי הוא דאתא האי מיבעיא ליה לכדתניא אם המצא תמצא בידו אין לי אלא ידו וכו' אמרי אם כן ניכתוב או המצא המצא או תמצא תמצא מדשני קרא בדבוריה שמע מינה תרתי: