Quotation_auto על שמות 22:9

אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן דאמר קרא כי יתן איש אל רעהו ואין נתינת קטן כלום. הטענה שתי כסף אמר רב כפירת טענה שתי כסף ושמואל אמר טענה עצמה שתי כסף דאפילו לא כפר אלא בפרוטה ולא הודה אלא בפרוטה חייב. אמר רבא דיוקא דמתניתין כוותיה דרב וקראי כוותיה דשמואל. דיוקא דמתניתין כרב דתנן הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואילו כפירת טענת פרוטה לא קתני. ותנן נמי (האונאה) [ההודאה] בפרוטה ואילו כפירה בפרוטה לא קתני. וקראי כוותיה דשמואל דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים מה כלים שנים אף כסף שנים מה כסף דבר חשוב וכו' וקאמר רחמנא כי הוא זה. ורב אמר לך ההוא מיבעיא להודאה במקצת הטענה. ושמואל אמר לך כתיב הוא וכתיב זה דאי כפר במקצת והודה במקצת חייב. ורב חד להודאה במקצת הטענה וחד להודאה ממין הטענה. ושמואל לאו ממילא שמעת מינה דחסרה לה טענה אלא אמר לך רב כסף כי אתא מעיקרא לכפירה הוא דאתא. דאם כן ליכתוב רחמנא כי יתן איש אל רעהו כלים לשמור ואנא אמינא מה כלים שנים אף כל שנים כסף דכתב רחמנא למה לי אם אינו ענין לטענה תנהו ענין לכפירה. ושמואל אמר לך אי כתב רחמנא כלים ולא כתב כסף הוה אמינא מה כלים שנים אף כל שנים אבל דבר חשוב לא בעינן קא משמע לן. הטענה שתי כסף אמר רב נחמן אמר שמואל לא שנו אלא בטענת מלוה והודאת הלוה אבל לעדות עד אחד אפילו לא טענו אלא בפרוטה חייב מאי טעמא דכתיב לא יקום עד אחד באיש וגו' לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה ותניא כל מקום ששנים מחייבין אותו ממון אחר מחייבו שבועה. הגונב הקדש מבית בעלים פטור מאי טעמא וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן חייב מאי טעמא וגונב מבית האיש: