Quotation_auto על שמות 3:15

וזהו ע"ד שאמר הנביא ישעיהו ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונת אומן. שפירושו אצלי שראוי להללו מצד שהוא השם והוא מהוה הנמצאות ולו היכולת הגמור. וכן ראוי להללו מצד שהוא אלהינו והראה יכולתו והשגחתו בנו לא עשה כן לכל גוי. וזהו כעין שמע ישראל ה' אלהינו. וכן אמר אתה להורות על ייחודו ויכולתו לעד לעולם בלי שינוי. וזהו ה' אלהי אתה. כי מלת אתה מורה על היותו קיים לעולם כאומרו אתה ה' לעולם תשב. וכן אתה הוא ושנותיך לא יתמו לפי שאתה קיים לעולם. כאומרו ואותך לא אעשה כלה. ואם כן בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון לעד לעולם. אחר שהם בני עבדיך אברהם יצחק ויעקב. וכתיב בהם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. כי לעולם יהיה נקרא אלהי אברהם. וזהו ה' אלהי אתה. להורות שהוא קיים ביחודו ויכולתו בלי שינוי. וזהו ג"כ כנגד ה' אחד. ואחר שאתה ה' אלהי ארוממך אודה שמך. אחר שעשית עמי פלא ונס. וכן אמר כי עשית פלא לפי שהוא אמר אודה שמך. וא"ת איך יודה שמך לשם מי שאינו מכיר אותו. לזה אמר כי עשית פלא. כלומר כי מצד גבורותיו ונפלאותיו אנו מכירים אותו מצד מעשיו. וכן אמר המשורר ברכי נפשי את ה'. ואיך יברך לה' אחר שה' אלהי גדלת מאד. לזה אמר הוד והדר לבשת. כלומר מצד הדרך ונפלאותיך ומעשיך נברך שמך. וכן אמר זמרו לה' חסידיו. וא"ת ואיך יודו למי שאין מכירין. לזה אמר והודו לזכר קדשו שזה רמז על זכרון נפלאותיו. וזהו כי עשית פלא. ומצד נפלאותיך ומעשיך נודה שמך. ואעפ"י שזאת ההכרה היא עצות מרחוק. ומרחוק השם נראה לו מצד מעשיו ולא מצד עצמו. עכ"ז היא אמונה אומן וראוי להאמין בזה מצד מעשיו כאלו היה מצד עצמו. ותמצא בזה הפסוק כנגד ה' אלהי אתה. אמר שלשה לשונות של שבח. והם ארוממך אודה שמך. כנגד ה' שהוא שם גדול ונורא מהוה כל ההויות. אמר ארוממך. כי כן ראוי לפי מעלתו לרוממו בתכלית הרוממות. וכנגד אלהי שראה יכולתו והשגחתו. אמר אודה כי כן ראוי להודות לו מכל האומות כאומרו הפעם אודה את ה'. וכנגד אתה שהוא שם קיים. אמר שמך כי שם ה' והוא. הוא דבר אחד קיים בלי שינוי. וכל זה אני חייב להודות ולרוממו לפי שעשה עמי נסים ונפלאות. וא"כ כל אדם שעשה לו השם נסים והצילו ראוי לו להודות לשם על הטובות שגמלהו. וזה שאמר אודה שמך כי עשית פלא:

ויתן לו מעשר מכל. אחר שהיה כהן לאל עליון. או שרמז שבאלו הברכות השלימות בשלימות האמיתי וכאן בישרו שהיה מבורך בכל כאומרו וה' בירך את אברהם בכל. וזהו ויתן לו מעשר מכל. או שרמז מעשר מכל שעתיד הקב"ה להוסיף לו אות ה"א ויהיה שמו אברהם וזהו מעשר מכל. וכל עולה במספרו נ'. והמעשר מנ' הוא ה' אחד מי'. וזהו ויתן לו מעשר מכל. וכאן רמז לו שיהיה שלם בנ' שערי בינה כי שם מושב הה"א ראשונה של שם זה נראה דרך הפשט. ועל דרך הנעלם כאן רמוזות כל הברכות כולם בברכת מלכי צדק והיא מקשרת כל הברכות כולם בסוד עולם עליון ובסוד עולם תחתון בסוד מלכי צדק. ובברכתו כללם ברוך אברם לאל עליון כנגד עולם עליון. קונה שמים וארץ כנגד עולם תחתון. וזהו בא"י אשר קדשנו לנוכח ושלא לנוכח. ובפרט תפלת עמידה רמוזה כולה בברכותיו. ולכן הוצרך לומר ברוך אברם בראשונה. ואחר כך וברוך אל עליון. כי כן אנו אומרים בברכת מגן אברהם בא"י אלקי אברהם ואלקי יצחק ואלקי יעקב כנגד ברוך אברם לאל עליון. גומל חסדים טובים כנגד וברוך אל עליון. קונה הכל כנגד קונה שמים וארץ. והעד כי בליל שבת אנו אומרים אל עליון קונה ברחמיו שמים וארץ. ברוך מגן אברהם כנגד אשר מגן צריך בידיך. ובאומרו קונה שמים וארץ כלולים אתה גבור ואתה קדוש. וכנגד האמצעיות שהם שאלת צרכים כמו שובר אויבים וכיוצא בה אמר אשר מגן צריך בידיך. וכנגד שלשה אחרונות אמר ויתן לו מעשר מכל כנגד רצה ומודים ושים שלום. כי בשוב העבודה ישובו המעשרות. והמעשר הוא כנגד הנפש. וזהו על נשמותינו הפקודות לך. מכל כנגד שים שלום כי בשלום כלולים כל הדברים. וזהו עושה שלום ובורא את הכל. וזהו ויתן לו מעשר מכל:

וזהו על כן הנאמר בשבט לוי. וזהו על כן לא היה ללוי חלק ונחלה. לפי שהם טרודים בעבודת בית המלך להקריב קרבנות ולברך את העם ולא היה להם פנאי לחרוש ולזרוע שהם דברים גופניים אלא בדברים רוחניים מהש"י וברכותיו. וזהו על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם ישראל ה' הוא נחלתו להזכיר את השם ולברך יברכך ה' יאר ה' ישא ה'. וזהו ה' הוא נחלתו. וראוי שיהיהלו פרס מזומן מבית המלך בענין שלא יהיו טרודים בשום דבר. אלא בברכת השם היא תעשיר. ולכן כתיב בלוי על כן. וכן ביהודה על כן קראה שמו יהודה לפי שמיהודה יצא המלכות. ולמלך ראוי לברך הש"י באילו ק' ברכות. ולהורות לנו ולירא מפניו כדכתיב וכתב לו את משנה התורה הזאת למען ילמד ליראה את השם והיתה עמו וקרא בו. לפי שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה כדכתיב כי שם ה' אקרא. וכן ראוי למלך לברך את העם כמו שמצינו במשה עליו השלום שהי' בישורון מלך וכתיב ביה וזאת הברכה וגומר. וכן בדוד כתיב ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל. ובזה היה מברך גם כן לקהל כאומרו ברוך ה' אלהי ישראל כי זה שבח וברכה לישראל. וזהו לעיני כל הקהל. ומה היה ברכתו בשם המפורש שהוא סוד הספירות. וזהו שאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. וכן בשלמה נאמר בסוף תפלתו ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל. וכן במקום אחר אמר ויברך את כל קהל ישראל וכל קהל ישראל עומד. ויאמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דוד אבי ובידו מלא לאמר. הרי לך מבואר כי ברוך ה' אלהי ישראל היא ברכת השם וברכת הקהל. כי אין ברכה גדולה מזאת שיקרא השם יתברך אלהי ישראל וזכרו לא יסוף מזרעם. כאומרו ה' אלהי אבותיכם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. שאם לא כן היכן היא ברכת הקהל. ואם תאמר שאע"פ שלא נזכרה ברכה איך אפשר זה שיברך את העם בראשונה ואח"כ יברך לשם ית'. והי' אומרו אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק שאבד הכהונה בעבור שאמר ברוך אברם לאל עליון ואחר כך אמר וברוך אל עליון. אלא שבכלל ברכת השם יתברך ברכת הקהל. וא"כ אחר שלמלך ראויות הברכות בזכירת השם הנכללות במלת על כן כמו שפירשתי למעלה. היה ראוי לומר בשבט יהודה שבו המלכות על כן. וכן ראוי לומר בדן על כן לפי שבו היה שמשון מלך דומה ליהודה. כאומרו דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. שפירושו המיוחד שבשבטים וזה דוד. וכן אמר משה דן גור אריה כמו שאמר יעקב גור אריה יהודה. ואולי אמר כן במלכים ובכהנים לרמוז לשבעים איש שהם הסנהדרין הראויים למלך ולכהנים לשפוט משפט צדק. ולכן נאמר באלו השלשה שבטים על כן: