Quotation_auto על שמות 32:11

ועתה הניחה לי אחר שהוציאו לפועל קושי עורפם בזה העת. להשתחוות ולזבוח לעגל. הניחה לי. וכי תופס היה בו שאמר הניחה לי. אבל הענין הזה היה כן כי ראה הש"י ענותנותו של משה שלא דבר אליו דבר. אלא עמד יושב ודומם נעצב על בניו כביכול. כי בזה קשרו משה להשי"ת ואחזו בעבותות אהבה. כאלו היה נאחז בסבך בקרני הודו וענותנותו. באופן שלא היה יכול לעשות דבר שלא ברשותו. וזהו ועתה הניחה לי ויחר אפי בם ואכלם כפי חטאתם. ולך איפה אעשה לגוי גדול בעבור אהבתך. והעם שיצאו ממך בהכרח הוא שיהיו טובים. וכשראה משה שהדבר תלוי בו. התחיל לחלות את פני השם אלהיו. ולא אלהיהם. אחר שאמרו אלה אלהיך ישראל. ויאמר למה השם יחרה אפך בעמך. כלומר איני תינוק שאתה מצחק בי ומפתה אותי בחלקלקות ובגדים נאים. באומרך ואעשה אותך לגוי גדול. ועוד שאמרת לי כי שחת עמך. וזהו למה ה' תדבר כדברים האלה. ועוד כי הם עמך ונחלתך ואינן עמי. ועוד אני סבור כי ויחל משה הוא כמו יחילו דרכיו בכל עת. ותתחלחל המלכה מאד. והטעם בזה לפי שהשי"ת אמר ויחר אפי בהם ואכלם. וכשראה משה שמדת הדין של חרון אף ופנים של זעם היתה מתוחה כנגד ישראל. סידר תפלתו בכח הרחמים הפשוטים לשבר מדת הדין. בענין שלא תתפשט על ישראל. וזהו רמוז באומרו ואל זועם בכל יום. שכתב הקדוש ואל נזעם לא כתיב אלא ואל זועם לאחר. למדת הדין. וגוער בו בכח הרחמים של אל. וזהו ויחל משה את פני ה'. לא אמר ויחל משה את ה'. אלא את פני ה'. הם פנים של זעם. כאומרו פני ה' חלקם. וזהו ויחל משה. שהכאיב משה את פני הזעם של ה' ושיברם. בענין שלא תחול על ישראל. ואחר שהכאיב פנים של זעם ושברם. התחיל בכח גדול ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך. והתחיל לסדר תפלתו ואמר שלשה דברים. כנגד שלשה דברים שאמר לו הש"י. הא' ויחר אפי בהם. והב' ואכלם. והג' ואעשך אותך לגוי גדול. והתחיל להתוכח עמו כמי שמתוכח עם אחר ותופשו בכל דבריו. וכנגד מה שאמר הניחה לי ויחר אפי בהם. אמר למה ה' יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים. ולא היה בהם מום נסתר. כי במומם הוצאת אותם. ואין זה מקח טעות. וזה רמוז במה שאמר ראיתי את העם הזה. מימים רבים. וכנגד מה שאמר ואכלם. אמר למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם. ויאמרו כי שלא כדין מכלה אותם. אחר שהוציאם באותו מום ולא היה מום נסתר בהם. כי בגלוי היה רשעתם. כאומרו או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. כי שניהם מינים. ואם היו אלה עובדי עבודה זרה. אלו עובדי עבודה זרה ג"כ. לכן שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך. שנמצאת בהם. אחר שברעה הוצאתם. וכנגד השלשה שאמר ואעשה אותך לגוי גדול. זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך להרבות זרעם. ואתה עובר השבועה שנשבעת להם בך. ואתה רוצה לכלותם. והיאך תשלים לי המאמר בלא שבועה שאתה אומר ואעשה אותך לגוי גדול. וכשראה השי"ת דברים הטובים והחזקים נגדו להציל צאנו. נחם על רעתו שדיבר לעשות לעמו ולא עשה. ואולי היה וינחם השם לשון נחמה. כי כשראה השי"ת הדברים שדיבר משה כנגדו. ואיך מסר עצמו עליהם. ואיך משכו בחבלי אדם בעבותות אהבה. לקח נחמה במה שדיבר לעשות לעמו לכלותם. אע"פ שהיה ראוי להתעצב אל לבו על בניו. אחר שהכיר גבורתו של משה וענותנותו. כאלו אמר לא גזרתי כליה על ישראל אלא בשביל לשמוע דברי משה די. ואם כן ראוי לכפר עונם:

ואמר התיצב כה על עולתך. לפי שחשדו שהלך בלק אחריו כשהלך לעשות קסמיו ולכן לא הצליח. ולכן אמר לו התיצב כה על עולתך ולא תסור ימין ושמאל. ואנכי לבדי אקרה כה אולי יקרה כה לקראתי. ולפי שבלק אמר לו מה דבר ה'. שחשב שהיה בפיו דבר חדש. אמר לא איש אל ויכזב. כלומר אין בו שנוי אלא בדברו עומד. כמו שהתחיל לברך אותם לא ישוב אחור ימינו. ורמז בזה ג"כ כי השם יקיים מה שדבר לאבות לתת להם את ארץ כנען ולא ישוב ממנה. וחזר לומר ובן אדם ויתנחם ההוא אמר וכו'. לפי שלפעמים יקרה שמלך אחד יאמר לתת מתנה לעבדו. ויחזור לאחור בשביל ארבעה דברים. הראשון שרצה לכזב ולשקר בלי סבה. או שנית שמתחרט וניחם על מתנתו בשביל שום סבה. לפי שהוא בעל מחשבות. או שלישית שאינו משקר ואינו מתחרט. אבל אותו אדם חטא כנגדו בשום דבר. באופן שאינו ראוי לתת לו המתנה. או רביעית שאינו משקר ואינו מתנחם ואותו אדם לא חטא כנגדו. אבל קצור קצרה ידו ואין לו יכולת להשלים מאמרו. ולכן אמר בלעם בהכרח. השם יש לו להשלים דברו. אחר שאין בכאן שום סבה מהארבעה סבות הנזכרות. כנגד האחת אמר לא איש אל ויכזב. וכנגד השנית אמר ובן אדם ויתנחם. ואחר שכל האדם כוזב ומתנחם והוא אינו אדם יש לו להשלים דברו. וכנגד השלישית אמר ההוא אמר ולא יעשה. וכנגד הרביעית אמר ודבר ולא יקימנה. מצד רשעתם או מצד יכלתו. ובא לפרש אלו השנים האחרות ולתת להם טעם. כי בראשונות כבר נתן טעם באומרו לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. וכנגד השלישית שאמרנו כי המלך מתחרט. לפי שאותו חטא כנגדו. אמר בכאן זה שקר. כי לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. ולעולם דבקו בו והוא בהם. בין מצד יעקב אע"פ שהוא לשון עוקבה. בין מצד ישראל. וזהו ה' אלהיו עמו מצד ישראל. ותרועת מלך בו מצד יעקב. שאע"פ שהם בלתי ראויים. עכ"ז הם יראים את ה' מצד מלכותו ומצד דינו. וזהו ותרועת מלך בו. וכנגד הרביעית שהיא היכולת. אמר אל מוציאם ממצרים בכח גדול וביד חזקה. וא"ת אע"פ שיהיו טובים ויהיה לו יכולת. גדול כח הכשפים שמכחישים פמליא של מעלה. לזה אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. אחר שהוציאם ממצרים ושם כל הכשפים שבעולם. ולא הועיל להם לפי שהוא שבר כחם כתועפות ראם. ואם כן אע"פ שעכשיו נעשה נחש בנחשים ועקרבים. כי לא נחש ביעקב. שאפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. ולא קסם. מצד עשבים ועקרים בישראל. וא"ת אחר שאין להם נחש וקסם. מי מודיעם העתידות. לזה אמר כעת יאמר ליעקב. רוצה לומר בעת הזאת כבר נאמר להם על יד משה והנביאים מה פעל אל. וא"ת כ"ז היה בזמן העבר. אבל עכשיו כבר נחלש כחם. לזה אמר אינו כן. כי עתה יקומו כאריות ויהרגו מלכי מדין. וזהו עם כלביא יקום וכארי יתנשא. ורמז בזה שאע"פ שבתחלה הם נראים כלביא. לסוף יגברו כמו האריה:

רבי יהושע בן לוי אמר כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל הדא הוא דכתיב ונשאתי לכל המקום בעבורם לא אחבול איני ממשכנן כמה דאת אמר למה העברת העביר את העם הזה לדוד שהוא אומר אם חבול תחבול. והן חובלים עלי דברים ואומרים איני דן כשורה. בלעדי אחזה בר מיני זיל פשפש דינא ואם טעיתי אתה הורני. אם עול פעלתי עם הראשונים לא אוסיף עם אחרונים. לא אחריש בדיו לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך. לאברהם שאמר חלילה לך. למשה שהוא אומר למה ה' יחרה אפך. ליהושע שהוא אומר למה ה' תעמוד ברחוק וגו'. ודבר גבורות וחין ערכו חן נתן בעריכות שפתיו בשעה שבקש רחמים על סדומים: