מקורות בתלמוד על בראשית 1:6

תַּנִּי עֵץ חַיִּים מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי אִלָּעִאי לֹא סוֹף דָּבָר נוֹפוֹ. אֶלָּא אֲפִילוּ כוֹרְתוֹ. וְכָל־פִּילּוּג מֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין מִתַּחְתָּיו וּמַה טַעַם וְהָיָה כְעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵּי מָיִם. תַּנִּי עֵץ חַיִּים אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לַגַּן. וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן. תַּמְצִית כּוּר תַּרְקָב שׁוּתָה. תַּמְצִית כּוּשׁ מִצְרַיִם שׁוּתָה. נִמְצֵאת אוֹמֵר מִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם. וְכוּשׁ מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וְעוֹד. וְרַבָּנָן אָֽמְרִין כִּשְׁנֵי אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים כִּימֵי הַשָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ. וּכְשֵׁם שֶׁבֵּין הָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה. כַּךְ בֵּין רָקִיעַ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה וְעוֹבְיוֹ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה. וּמַה חָמִית מֵימַר עוֹבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵש מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר רִבִּי בוּן יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם. יְהִי רַקִיעַ בְּתָוֶךְ. רַב אָמַר לַחִים הָיוּ שָׁמַיִם בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁנִי נִקְרְשׁוּ. רַב אָמַר יְהִי רָקִיעַ יְחַזֵּק הָרָקִיעַ. יְקָרֵשׁ הָרָקִיעַ. יְגַלֵּד הָרָקִיעַ. יְמַתַּח הָרָקִיעַ. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֵן פַּזִּי יֵעָשֶה כְמִין מַטְלֵית הָרָקִיעַ. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר וַיְּרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב וגו׳.

תַּנֵּי. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְעַנִּים בְכָל־יוֹם. בַּשֵּׁינִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל מַפְרִשֵׂי יַמִּים. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם. בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל יוֹצְאֵי דְרָכִים. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֙וּ הַמַּ֝יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙. בָּרְבִיעִי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא תַעֲלֶה אַסְכָּרָה לְתוֹךְ פִּיהֶם. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאוֹרוֹת. מְאֹרֹת֙ כָּתוּב. בַּחֲמִשִּׁי הָיוּ מִתְעַנִּין עַל הַמְּעוּבָּרוֹת שְׁלֹּא יַפִּילוּ וְעַל הַמֵּינִיקוֹת שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בְנֵיהֶן. וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה. תַּנֵּי. לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין לֹא בָעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִפְּנִי כְבוֹד שַׁבָּת. תַּנֵּי. סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָֽיְתָה מִתְעַנָּה עִמָּהֶן. וְסַנְהֶדְרִין יְכוֹלָה לְהִתְעַנּוֹת בְּכָל־יוֹם. מְחַלְּקִין הָיוּ עַצְמָן עַל בָּתֵּי אָבוֹת. וְאֵין מִתְעַנִּין עַל שְׁנֵי דְבָרִים כְּאַחַת. מִן הָדָא. וַנָּקוּמָה וַנְּבַקְשָׁ֥ה מֵֽאֱלֹהֵ֖ינוּ עַל־זֹ֑את. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָה. לֹא מִן הָדָא אֶלָּא מִן הָדָא. וְרַֽחֲמִ֗ין לְמִיבְעֵא מִן־קֳדָם֙ אֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א עַל־רָזָ֖א דְּנָא. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. שֶׁאִם הָיוּ שְׁנֵי דְבָרִים. כְּגוֹן עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגוֹבַיי. מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן. רִבִּי חַגַּיי כַד דַּהֲוָה נְפַק לְתַעֲנִיתָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אָחֵינָן. אַף עַל גַּו דְּאִית בְּלִיבִּינָן עֲקִין סַגִּין אֶלָּא לָהֵן דַּאֲתִינָן.

מעמדות דתניא אנשי מעמדות (ואנשי משמר) היו מתענין בכל יום בשני על מפרשי הים דכתיב (בראשית א׳:ו׳) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים בשלישי על מהלכי דרכים דכתיב (שם) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים ברביעי על התינוקות שלא תעלה בהן אסכרה (וימותו) דכתיב (שם) ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב בחמישי מתענין על עוברות ומניקות שלא יפילו את בניהן שנאמר (שם) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ וגו' בערב שבת ובמוצאי שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת וי"א בין השמשות בערב שבת ניתוספת נשמה יתירה לישראל ולאחר [השבת] נוטלין אותה הימנו ד"א מפני העובדי כוכבים שלא יאמרו על כי אנו שמחין בראשון הם מתענים בו אבל אמרו חכמים בזמן המעמדות לא היו חוששין לאיבת העובדי כוכבים אלא משום דכתיב (שמות לא) וינפש וי על נפש: