תלמוד על משלי 10:7

מָהוּ מִיכְתּוֹב תְּרֵיי תְלַת מִילִּין מִן פְּסוּקָא. מַר עוּקְבָּא מִישְׁלַח כְּתַב לְרֵישׁ גָּלוּתָא דַּהֲוָה דְמִיךְ וְקָאִים בְּזִימְרִין. אַל־תִּשְׂמַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ אֶל־גִּיל֙. רִבִּי אָחָא כָתַב זֵיכֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה. רִבִּי זְעוּרָה כָתַב וְלֹֽא־זָכַ֞ר יוֹאָ֣שׁ הַמֶּ֗לֶךְ. רִבִּי יִרְמְיָה מִשְׁלַח כְּתַב לְרִבִּי יוּדָן נִשִׂייָא. לִשְׂנוֹא אֶת־אֹֽהֲבֶ֑יךָ לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־שׂוֹנְאֶיךָ. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָי רִבִּי אִימִּי דָנוּן לְתָמָר. אַזִלַת וּקְרָבַת עֲלֵיהוֹן לָאַנְטִיפּוֹטָה דְקַיְסָרִין. שָֽׁלְחוּן וְכָֽתְבוּן לְרִבִּי אַבָּהוּ. שָׁלַח רִבִּי אַבָּהוּ וְכָתַב לְהוֹן. (תְּרֵי) [כְּבָר] פִּיַּסְנוּ לִשְׁלֹשָׁה לֵיטוֹרִין. לְטוֹב יֻלָּד לְטוֹב לָמַד וְתַרְשִׁישׁ. אֶבְדּוֹקִיס אֶבמַסִיס תַלַתסִס. אֶבָל תָּמָר תַּמְרוּרִים בְּתַמְרוּרֶיהָ הִיא עוֹמֶדֶת וּבִיקַּשְׁנוּ לְמָתְקָהּ וְלַשָּׁוְא צָרַ֣ף צָר֔וֹף. רִבִּי מָנָא מִשְׁלַח כְּתַב לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירִבִּי שַׁמַּי. רֵאשִֽׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר מְאֹד תִּסְגֶּא אַֽחֲרִֽיתְךָ׃

מָהוּ בְּנֵי גוֹנְבֵי עֱלִי בְּנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט פְּרֶסִדִאוֹת עַל הַדְּרָכִים לֹא הָיוֹ מַנִּיחִין אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲלוֹת לִירושָׁלִַם. כָּל־מִי שֶׁהָיָה כָשֵׁר וִירֵא חֵט בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר הָיָה מֵבִיא אֶת בִּכּוּרָיו וְנוֹתְנָן בְּתוֹךְ הַסָּל וּמְחַפֶּה אוֹתָן קְצִיעוֹת וְנוֹטֵל אֶת הַעֱלִי וְנוֹתֵן אֶת הַסָּל עַל כְּתֵיפוֹ וְנוֹטֵל אֶת הַעֱלִי בְיָדוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ בְּאוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיוּ אוֹמֵרִים לוֹ. לְאֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ. אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת קְצַת קְצִיעוֹת הַלָּלוּ כַפּוֹת אֶחָד שֶׁלְדְּבֵילָה בָּעֱלִי הַזֶּה שֶׁבְּיָדִי. וְכִיוָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֶת אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיָה מְעַטְּרָן וּמַּעֲלֶה אוֹתָן לִירוּשָׁלִַם. מָהוּ אוֹמֵר בְּנֵי סַלְמַיי הַנְּתִיצָּתִי. אֶלָּא כָּל־מִי שֶׁהָיָב מִתְנַדֵּב עֶצִים וּגְזִירִים לַמַּעֲרָכָה הָיָה מֵבִיא עֵצִים וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין שְׁלָבִין וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כְּמִין סוּלָּם וְנוֹתְנָן עַל כְּתֵיפָיו. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְאוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיָה אוֹמֵר לוֹ. לְאֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ. אֵינִי הוֹלֵךְ אֶלָּא לְהָבִיא שְׁנֵי גוֹזָלוֹת הַלָּלוּ מִן הַשּׁוֹבָךְ זֶה שֶׁלְּפָנַיי בְּסוּלָּם הַזֶּה שֶׁעַל כְּתֵיפַיי. וְכִיוָן שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֶת אוֹתוֹ הַמִּשְׁמָר הָיָה מָפָֽרְקָן וּמַעֲלֶה אוֹתָן לִירשָׁלִַם. עַל יְדֵי שֶׁנָּֽתְנוּ אֶת נַפְשָׁם לַמִּצְוֹת זָכוּ לִקְנוֹת שֵׁם טוֹב בָּעוֹלָם. וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר זֵיכֶר צַ֭דִּיק לִבְרָכָ֑ה.

ר׳ ברכיה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן כד הוה מטי ר' (יוחנן) [יונתן] להדין פסוקא (אסתר ב) אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר רשיעא שחיט שמוי למזגא לטבא טבתי׳ ולביש בישתיה שנא׳ (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב: