תלמוד על משלי 11:26

ברייתא אם חפץ אתה ללמוד אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי ואם שאלך דבר ואי אתה בקי בו אל תבוש לומר איני יודע ואם שנו לך דבר ולא שמעת מנא לן דכתיב ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש מלשאול למפיבושת איך אעשה אסור או מותר עשה דבריך לשם פעלם אל תעשם עטרה להתעטר בהם שמא תטול חלקך בעולם. כל המתכבד בכתרה של תורה אין לו חלק [לעוה״ב] ולא כקרדום לחתוך בו שלא להיות מונע בר ההוא מונע בר אפי׳ עוברין מקללין אותו הכא בחנם התם אפי׳ בשכר למוד להיות מקבל עליך כל דברי תורה בצער. תנינא כל המחיה עצמו בדברי תורה אין התורה מתחברת עמו. התם בתענוג נפש הכא בשינה. ואל תהי מבקש עלבונך היכי דמי פלוני עבד בי כך וכך ביש ולא פרעתיה. חשבון יפה ופרק טוב יש הבטחה. מאי חשבון יפה שלא תעלה בחשבון הפרוצים כדאמרי אינשי כמה פרוצים אית הכא ומחשבי לך בהדיהו ופרק טוב תנא ליה בפ״ק התם לדידיה הוא דקאמר. הא דלא לגרום לנפשיה. יש הבטחה אית דאמרי בוטחן כדי שתהא התורה נגללת בלבו. אית דאמרי למאן דבעי מינך אבטחיה ומסתברא כלישנא בתרא דקתני ויש אמת דלא להוי מבטח ומשקר. הוי קל לראש זה המלכות ונוח לתשחורת זה אנגריא כדר׳ אלעזר בן חרסום. תואר טוב מאן יכול לאשפורי אפיה דכי אתי רב דימי אמר טוב המלבין שיניו יותר ממשקהו חלב מאי נפקא מינה לכדר׳ ברוקא רחק מן העבירה שכל הלשון מדבר דלא תצטריך לאפוקי נפשיה מחשדא הוי נרתע מחטא הקל שמא יביאך לחמור. הוי זהיר במצוה קלה שתביאך לידי חמורה תנינא בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה התם ברצון הכא אפילו באונס דקתני נרתע אם חפץ אתה להדבק דכתיב ואהבת לרעך מתוך שאהבת לרעך הרי הוא כמוך אם חפץ אתה להתרחק מן החטא הוי מחשב (לאין) [ועיין] סופו דכתיב החכם עיניו בראשו ועיני כסיל בקצה ארץ מסתכל למה שיש לפניו ומשבח סופו. חשק עצמך במצוה. לנשאת עושי את המצוה. אהוב את נפשך ושמח שנן ורנן בפתחיה במצוה קתני למדרש טעמא. אם הטיב לך מעט יהי בעיניך הרבה וצריך אתה ליתן הודאה שספרוך הטיבו לך מנא לן דכתיב ואכלת ושבעת מנא לן דאע״ג דלא שבע (לא) [ליה] מחייב דכתיב תן לעם ויאכלו וכתיב ויאכלו ויותירו כדבר ד׳ ברכה. מיתיבי כדבר ה׳ אלהי ישראל אשר דבר ביד [עבדו] יונה (עבדו). התם נמי הודאה ת״ש כדבר ה׳ אשר דבר אל אליהו התם נמי אימא ברוך מקים דברו. ת״ש כדבר ה׳ [וגו׳] השילוני ואי ס״ד כדקאמרת התם כתיב ביד הכא סתמא. אם הטיבת הרבה יהי׳ בעיניך מעט אמור לא משלי הטבתי אלא ממה שהטיבו לי. מדוד דכתיב מי אנכי ה׳ אלהים [ואומר] ומה יוסיף דוד ואומר ותקטן עוד זאת בעיניך מאי ואומר וכי תימא דילמא התם משום דא״ל ועשיתי לך שם גדול אמר איהו מי אנכי ת״ש ומה יוסיף דוד עוד וכי תימא התם נמי קאמר מה יכילנא למצלי ת״ש דקאמר ותקטן עוד זאת בעיניך ה׳ אלהים קלילא היא קמך והיא סגי סגיאן עלי. ותדבר גם אל בית אין גם אלא לרבות לא מיבעיא לדידי דקא משבחת לי אלא אף על זרעי אמרת ונאמן ביתך ותדבר למרחוק לא לעתיד לבא מכלל דאיכא אחרינא דלאו לעתיד לבא מנא לן אשא דעי למרחוק למה שהיה מבראשית אמר רבא ש״מ מאן דידע אימת אתי משיח איהו קאי בשניה. וקאמר לרחוק ודוד נמי קאמר. והאי דקאמר ירמיה מצטרף לחשבון שנתא. ושאר מספר קשת גבורי בני קדר ימעטו כי ה׳ אלהי ישראל דבר. אם הרעוך הרבה יהי בעיניך מעט. אמור כמעט מחובתי הגבתי והלא הרבה הייתי שוה מנא לן מאברהם והשכר יתר מן פועל אם הרעת מעט יהי בעיניך הרבה אמור אוי לי שחטאתי שבא דבר מכשול לידי מנא לן מגבעונים מתקיף לה רבא אטו מגבעונים ילפינן לא ידעינן א״ל רב אחא ומאי טעמא לא ילפינן מיניהו ואינהו לא איתהלו בישראל כתיב ויצטירו וכתיב הצטיידנו שנטלו עמהם צד ואמרו אלו שצדנו מארצנו וקרי נצטייר מרוב הדרך כיון דאמר להו לישראל ידעי מאי אמר טעמא הנם בידכם.מיד ויעש להם יהושע וכתיב ויקחו האנשים מצידם. אמר הקב״ה גרגרני בני גרגרני דרחמי מידי דגרגרוותא אבהתיכו נמי הכי הוו זכרנו את הדגה מיהו דכוליה אוכלא לפומיה קא הדר פומיה נמי לא מדכרתו ואת פי ה׳ לא שאלו וקרא לך ואכלת מזבחו ואף יהושע מפני זה נענש אמר הקב״ה בשביל שנתחננו לפניך ועתה הננו בידך כטוב וכישר בעיניך [וגו׳]. הא אנא מפיק לך ברא דצווח להו לישראל כהדין סתרא [ואני] הנני בידכם עשו לי כטוב וכישר בעיניכם וירמיה מרחב קאתי:

אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר (משלי יא, כו) מונע בר

יקבוהו לאום ואין לאום אלא עוברין שנאמר (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ ואין קבה אלא קללה שנאמר (במדבר כג, ח) מה אקב לא קבה אל ואין בר אלא תורה שנאמר (תהלים ב, יב) נשקו בר פן יאנף