מדרש על משלי 11:26

‎וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר (משלי יא, כו). מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, זֶה פַּרְעֹה. לְכָךְ יִקְּבֻהוּ לְאוֹם, שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְקַלְּלִין אוֹתוֹ עַל שֶׁגָּנַז אֶת הַתְּבוּאוֹת בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן. וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר, זֶה יוֹסֵף שֶׁזָּן אֶת הָעוֹלָם בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, כְּרוֹעֶה הַזֶּה שֶׁמַּנְהִיג אֶת צֹאנוֹ. עָלָיו אָמַר דָּוִד: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף ישֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה (תהלים פ, ב). כְּשֶׁהָיָה רָעָב בִּימֵי דָוִד, בִּקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, נְהֹג אֶת צֹאנְךָ כְּיוֹסֵף שֶׁזָּן אֶת הָעוֹלָם בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן.

(משלי יא כד): "יש מפזר ונוסף עוד" - אמר רבי אבהו: אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר "יש מפזר ונוסף עוד". "וחושך מיושר אך למחסור" - אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן: אם ראית אדם שהוא מונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר: "וחושך מיושר אך למחסור". ד"א: "יש מפזר ונוסף עוד" - אם ראית דור שהתורה חביבה עליהם, הוי מפזר תורה להם. "וחושך מיושר אך למחסור" - אם ראית דור שהם מבקשים לתורה ואין אתה מלמדן, סוף שהתורה מתחסרת ממך, למה? שמתוך שאתה מלמד אתה לומד, שנאמר: (משלי יא כה): "נפש ברכה תדושן, ומרוה גם הוא יורא", ולא עוד, אלא כל מי שהוא מונע ללמוד תורה בעולם הזה, עתידין מלאכי השרת לעתיד לבוא לנקוב אותו ככברה. עולא אמר: אפילו עוברין שבמעי אימן מקללין אותו, שנאמר: (משלי יא כו): "מונע בר יקבוהו לאום, וברכה לראש משביר" - אין בר אלא תורה, שנאמר (תהלים ב יב): "נשקו בר פן יאנף", ואין יקוב אלא קללה, שנאמר (ויקרא כד יא): "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל", ואין לאום אלא עוברין, שנאמר (בראשית כה כג): "ולאום מלאום יאמץ". "וברכה לראש משביר" - אמר רבי תנחומא: אם מלמד אדם תורה בעולם הזה, לעתיד לבוא עתידה להיות עטרה על ראשו, הה"ד (משלי ד ט): "עטרת תפארת תמגנך", ועוד: "וברכה לראש משביר".

קלז אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ג:ד׳) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", מוֹרָשָׁה הִיא לְכָל יִשְׁרָאֵל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. אָמַר רַב חַנָּא בַּר בִּיזְנָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״א:כ״ו) "מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם", וְאֵין 'לְאוֹם' אֶלָּא עֻבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ה:כ״ג) "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ", וְאֵין 'קֹב' אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". וְאֵין 'בַּר' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ב׳:י״ב) "נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף". עוּלָא בַּר יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה. כְּתִיב הָכָא: "יִקְּבֻהוּ לְאוֹם", וּכְתִיב הָתָם: (מלכים ב י״ב:י׳) "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ". וְאָמַר אַבַּיֵי: כִּי אוּכְלָא דְּקַצְרֵי. וְאִם לִמְּדוֹ מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא, אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זוֹכֶה לִבְרָכוֹת כְּיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״א:כ״ו) "וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר", וְאֵין 'מַשְׁבִּיר' אֶלָּא יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מ״ב:ו׳) "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ". אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כָּל הַמְלַמֵּד תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה וּמְלַמְּדָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״א:כ״ה) "וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא".