תלמוד על שמות 20:21

הלכה: מְשׁוּחַ מִלְחָמָה כול׳. מְשׁוּחַ מִלְחָמָה לָמָּה. בְּגִין דִּכְתִיב וְדִיבֵּר. הֲרֵי קִרְיַת שְׁמַע הֲרֵי כָתוּב בָּהּ וְדִבַּרְתָּ בָּם וְהִיא נֶאֱמֶרֶת בְּכָל־לָשׁוֹן. אֶלָּא בְגִין דִּכְתִיב בָּהּ אֲמִירָה. הֲרֵי פָרָשַׁת וִידּוּי מַעֲשֵׂר הֲרֵי כָתוּב בָּהּ אֲמִירָה וְהִיא נֶאֱמֶרֶת בְּכָל־לָשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. נֶאֱמַר כָּאן נְגִישָׁה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי. מַה נְגִישָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דּוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא. נֶאֱמַר כָּאן נְגִישָׁה. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה אֶל הָעֲרָפֶל. מַה נְגִישָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה לְהַלָּן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף כָּאן בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.

אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. מְלֹא תַרְװָד אֶחָד נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹם הַמִּזְבֵּחַ וּבָרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר. הַלְוַאי יִיבָּרֵא מִמְּקוֹם הַמִּזְבַּחַ וּתְהֵא לוֹ עֲמִידָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּיצֶר ײ֨ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וּכְתִיב מִזְבַּח אֲדָמָה תַעֲשֶׂה לִי. מָה אֲדָמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִזְבֵּחַ אַף כָּאן מִזְבֵּחַ. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. קָרוֹב לְאֶלֶף שָׁנָה חָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאַתְּ אָמַר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אֶלָּא לְק̇מ̇ שָׁנָה הוּא חוֹזֵר לִמְלֹא תַרְװָד אֶחָד רָקָב. וְקַשְׁיָא. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. עוֹג מְלֹא תַרְװָד רָקָב. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מְלֹא תַרְװָד רָקָב. מְלֹא תַרְװָד רָקָב שֶׂאָֽמְרוּ יֶשְׁנוֹ מִקִּישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו וּלְמַעֲלָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְלֹא הַיָּד הַגְּדוֹלָה. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי מְחַוֵּי הָדָא דְרִבִּי מֵאִיר הָכֵין וְהָדָא דְרַבָּנִן הָכֵין.

הוא היה אומר אם תבא לביתי אני אבא לביתך למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי. אם תבא לביתי אבא לביתך כיצד אלו בני אדם שמשכימים ומעריבים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הקב״ה מברכן לעולם הבא כענין שנא׳ (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו׳. למקום שלבי אוהב לשם רגלי מוליכות אותי כיצד אלו בני אדם שמניחים כספם וזהבם ועולין לרגל להקביל פני שכינה במקדש הקב״ה משמרם בתוך מחניהם שנאמר (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה׳ אלהיך: