Chasidut על שמות 20:21

ובזה נבין טעם למצות מעשר למה צוה ה' ליתן א' מעשר דוקא וכן משארז"ל (כתובות ס"ז:) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש למה דוקא חומש, והענין כי רצה א' לזכות לישראל בהיותו עוסק בעניני עולם הזה אדם חורש בשעת חרישה כו' או עוסק במשא ומתן להרויח ממון ונפזרים חלקים ממנו לאותן הדברים ורצה ה' לזכותן ולהעלותן לגבוה צוה ליתן ממנו ללוים או לעניים חלק א' מעשר ועושה מצוה בזה ועי"ז נתעלים כל החלקים אשר שם וענין התעלות כולם כי ידוע שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה והם עשר מדות כח"ב חג"ת נהי"ם וטבע מדות אלו שבמקום מדת המלכות שורה כל המדות כמש"ה (שמות כ, כא) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך וזה ידוע. ומדת המלכות הוא עשירית ונקראת מעשר, ולכן בהיותו מעלה מדה זו מנשמתו אזי כל החלקים עולים אחריה, ואמנם לפי שלפעמים יש ח"ו פירוד בין המדת הט' ובין מדת המלכות לכן הרוצה לצאת יותר מוסיף עוד מעשר ומעלה מדת מלכות ויסוד ואז ממילא הכל עולה והבן כי הוא דבר עמוק. וז"ש הש"י קחו מאתכם תרומה לה' מאתכם דייקא ר"ל מחלקי נשמותיכם שנתפזרו בדברי עולם הזה קחו מהם תרומה ר"ל שירימו ויעלו אותם לה', וביאר ואמר כל נדיב לבו יביאה, ר"ל יביא את חלקי נשמתו את (ר"ל עם) תרומת ה' שבהביאו התרומה לגבוה זהב וכסף ונחושת בזה יביאו לגבוה חלקי נשמותיהם, ואמר עוד וכל חכם לב בכם שהניח שכלו וחכמתו ומחשבתו בחכמה ואומנות שהם עניני עולם הזה וצריך להעלות נשמתו משם יבואו ויעשו בחכמתם את אשר צוה ה' ובזה יתעלו כל נשמותיהם אשר שם ודו"ק. חסלת פרשת ויקהל

בְּסֻכּוֹת נִתְתַּקֵּן תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי סֻכּוֹת נִקְרָא חַג הָאָסִיף (שמות כ׳:כ״א׳:כ״אג), שֶׁאוֹסֵף כָּל מִינֵי מַאֲכָל, וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן תַּאֲוַת אֲכִילָה, כִּי אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ לְמִי שֶׁאֵין לוֹ וְכוּ' (יומא עד:).

מָמוֹן – כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ׳:כ״א): בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ, בְּחִינַת: בִּרְכַּת ה' הִיא תַּעֲשִׁיר וְכוּ', כַּנַּ"ל.