신명기 1:15의 주석

ואקח מכם ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועי' ואתן אותם ראשים עליכם כו'. פרש"י ז"ל אנשים חכמים וידועי' אבל נבונים לא מצאתי זו אחת מז' מדות שאמר יתרו למשה ולא מצא כו' ע"ש. יש להעיר ולשום לב מהו שבח המדה הזאת של נבוני' שבקש משרע"ה ולא מצא. הלא בחי' נבון הוא שמבין דבר מתוך דבר וכי זה קשה הי' למצוא בדור המדבר שהיו דור דעה ולומדים מפי משרע"ה כל התורה כולה בע"פ. אך הנה אמנם זהו הדרך העולה לה' במדת אוהביו הצדיקים העובדים לפניו לנסותם בכל עת ולבחון את טוב לבבם כמ"ש ה' צדיק יבחן. והבחי'והנסיון הוא לפעמי' ע"י שמעלה אותם ומנשאם למעלה ראש במדריגות העליונות בעבודת' לה' גבוה מעל גבוה ואעפ"כ המה ישמרו את חוקם בשפל ערכם ובענוות רוחם. לא יתנשאו ולא יגבהו ואינם מתזיקי' טובה לעצמם. ובעיניהם אינם נחשבי' לכלום וכמ"ש דהמע"ה נטיתי לבי לעשות חוקיך לעול' עקב. ר"ל אע"פ שנטיתי לבי לעשו' חקיך ולקיים מצותי אעפ"כ לעול'עקב. לעולם אני בעיני בבחי' עקב ושפל המדריגה. והנה בחי' הנסיון על אופן הזה הוא שמצינו בתור' ובמעלת הצדיקים בכל דור ודור. כמו שנודע המעשה מהבעש"ט זי"ע שפעם אחד הפציר מאד באחד מגדולי תלמידיו הוא הרב הקדוש הצדיק ר' מיכלי ז"ל אשר בני העיר מאחת הערים החשובות הפצירו מאד מהבעש"ט על ככה לומר לו לקבל הרבנות ולא רצה בשום אופן עד שכעס עליו הבעש"ט ואמר לו אם לא תשמע לדברי אלה הנה תדע כי אבדת עולמך בזה ובבא. והשיב לו אף אם יהי' נאבד ח"ו משני עולמי' מ"מ לא אקבל שררות הרבנות עלי אשר לא נכון לי. אז ענהו הבעש"ט בשמחה ברוך אתה לה' וברוך טעמך זכאי חולקך בג"ע כאשר לא התנשא רוחך ולבך על כל דברי אלה כי אנכי אך לנסותך באתי לדעת את אשר בלבבך להטיבך באחריתך. והנה זה הדבר שמצינו בתורה בנסיונות של א"א ע"ה שעלה מעלה מעלה עד שלבסוף כתיב. והאלהים נסה את אברה' שלא הי' צריך עוד שום נסיון כ"א מה שנשאר לו ע"י הקב"ה בעצמו כביכול. והנה זה דרך הנסיון שמצינו בתורה אצל משרע"ה בסנה שכביכול הקב"ה הי'מפתה אותו שבעה ימים לילך בשליחות לגאול את ישראל והי' מגלה לו כל סוד שמותיו ית"ש כנודע והעלהו מעלה מעלה במדריגות העליונות ואמר לו אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. ואעפ"כ לא רצה לקבל עליו ובכל פעם אמר לו תירוץ אחר. וזה הי' מגודל ענוה של משרע"ה שהוא שיער בעצמו שאינו ראוי לכל זה. ויירא מאד מפני בחי' הנסיון הרל כי חשב כל זה הוא רק לנסותו אם יגבה לבבו ע"ז כנ"ל. האמנם כי אצל משרע"ה בסנה הי' רצון הקב"ה באמת שיהי' הוא הגואל אבל משה רבינו לא האמין בעצמו שהוא יהי' ראוי לכל זה מגודל הענוה שהיתה בו כמ"ש והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמ' וכמ"ש בפ' מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא כו' וכן אמר הן בנ"י לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כו'. יען כי סבר בעצמו שאין בו יראת שמים ולא יהיו דבריו נשמעים עד אחר ששם האותות בידו שוב אמר לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי. ר"ל כי אני לא אוכל בשום פנים לומר כי אנכי הוא גואלכם והרבי שלכם כי אינני ראוי לכך כנ"ל עד שידע הקב"ה את טוב לבבו בשפלות רוחו כי גם אחרי שהבטיח לו אנכי אהי' עם פיך לא יוכל להוציא הדברים האלה מפיו הקדוש לומר אל ישראל אני הוא גואלכם והמנהיג שלכם הנה צירף לו את אהרן ואמר לו הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר . הוא וכו'. ר"ל הנה הוא יאמר בשמך אל ישראל כי גואל אתה ואתה הוא הרב שלהם. וז"ש ודבר הוא לך אל העם והוא יהי' לך לפה ואתה תהי' לו לאלהים. ר"ל הוא יהי' לך לפה לומר לישראל שישמעו לקולך כי אתה הרבי שלהם ואתה תהי' לו לאיש אלהים כנ"ל. וכ"ז הי' מסרב בשליחות כי לא הי' יכול להוציא הדברים האלה מפיו הקדוש וגם אח"כ כשהלך וישב אל יתר חותנו אמר לו סתם. אלכה ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים. ולא אמר לו שום תנועה כי הולך הוא לגאלם ולא גלה לו מהמראה הגדול שראה כי לא הי' יכול להוציא דברי גדולות מפיו הקדוש להתפאר בעצמו על ככה. והנה אח"כ כשבאו אל בני ישראל כן נאמר שם וידבר אהרן את כל הדברים האלה אשר דבר ה' אל משה אבל משה לא דבר כלום מפני גודל הענוה שלא מצא עדיין לבו לדבר בראש העם וליקח עטרה עליהם רק אל פרעה דברו שניהם כמ"ש ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה ולבסוף גם ע"ז התלונן משה למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. ר"ל בוודאי אני החייב בדבר שלא שמע פרעה אלי כי אינני ראוי לשליחות גדול כזה. ולמה זה שלחתני טוב הי' לך לשלוח איש אחר טוב ממני הי' פרעה שומע לו. וכן אמר הן בנ"י לא שמעו לי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. ר"ל בוודאי החסרון בי כי שפתי עדיין ערלים ולא מהלו בקדושה לכך אינני ראוי לשמוע לי כ"ז הי' טענת משה רבינו ע"ה מפני גודל הענוה והשפלות שהיתה בו כי לא האמין בעצמו שראוי לכל אלה. נחזור לענינינו הנה כן הקב"ה מתהלך בנסיונות עם עבדיו הצדיקים על בחי' הנעלה הזאת. וכן הוא ע"ד זה מה שאמר לו הקב"ה למשה ועתה הניחה לי ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול הנה אח"כ השיב לו ואם אין מחני נא כו'כי ירא מפני הנסיון כי בודאי לא יטוש ה' את עמו אך למען נסות אותו בא אלהים אם יתפלל עליהם כנ"ל. ואם הי' משה חלילה מסכים לזה היו ח"ו נאבדים כולם עמו עפ"י דברו. וכן מצינו ענין נסיון הגדול אצל חנני' מישאל ועזרי' כשרצו להשליכם לכבשן האש באו לישאל ליחזקאל הנביא אם ינצלו ואמר להם לאו ואח"כ כשהלכו ממנו אמר לו הקב"ה כי יצילם כמבואר בזוה"ק כו'. ועיין בפנים בפר' קרח ח"א. והנה על בחי' הנסיון הזה הוא שהוכיח משרע"ה את ישראל באמרו ואקח מכם את ראשי שבטיכם אנשים חכמי' וידועי'כו' אבל נבונים לא מצאתי ר"ל זה דבר גנאי לכם שמיד קבלתם עליכם והי' לכם להבין דבר מתוך הדבר שאמרתי לכם שתהיו ראשים הי' לכם להבין מזה שלא תחפצו להיות בשררה על ישראל. וזה שאמר אבל נבונים לא מצאתי שלא הבנתם את דברי לעמוד בנסיון למאן בתחלה בשררה כמו המעש' מהבעש"ט כנ"ל:

ואקח את ראשי שבטיכם. מְשַׁכְתִּים – אַשְׁרֵיכֶם, עַל מִי בָּאתֶם לְהִתְמַנּוֹת? עַל בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַל בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרְאוּ אַחִים וְרֵעִים, חֵלֶק וְנַחֲלָה, וְכָל לְשׁוֹן חִבָּה (שם):

שרי אלפים. פירשתיו: