שם משמואל
והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, במד"ר והנה סולם זה הכבש מוצב ארצה זה מזבח וכו' רבנן פתרין לי' בסיני וכו' וברעיא מהימנא הנדפס בהשמטות והנה סולם דא צלותא וכו' ונראה דהנה תפלה נקרא חיי שעה ותורה חיי עולם, ואין הפי' מפני שמתפללין על חיי עוה"ז שהרי יש בה כמה בקשות על ענינים גבוהים, ולהבאים בסוד ה' כל התפלה הוא על ענינים רמים ונשאים, אלא הפי' הוא שתכלית. הכל הוא לימוד התורה, ובשלהי ברכות תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב פירש"י אין להם מנוחה מישיבה לישיבה וממדרש למדרש, ובזוה"ק פ' שלח ועוד בכמה מקומות איתא מישיבות של עוה"ב, ולא מצינו לעוה"ב שיהי' ענין תפלה הרי שתכלית הכל הוא תורה, וכן בעוה"ז אשר התורה היא בלבוש עניני עוה"ז, נמי לימוד התורה הוא תכלית הכל ובירושלמי כל חפצים לא ישוו בה אפי' כל מצותי' של תורה אינם שווים לדבר אחד מן התורה, אך לא כל לימוד התורה שוה ומעלתה רק לפי ערך הזדככות הלומד, וגם לפי הכשר ותיקון כל העולמות, שבתפלה ובמעשים טובים ובמצותי' של תורה מתקנים את כל העולמות, וע"כ האומר אין לו אלא תורה אפי' תורם אין לו, וע"כ לעוה"ב שיהי' כל העולמות מתוקנים ושמים וארץ על מכונם לא יהי' עסק אחר לא תפלה ולא מצות מעשיות רק לימוד והשגת התורה, בלבוש ענין השייך לאותו עולם ובהשגה שיכול להשיג ולסבול עד רום כל העולמות, ובעוה"ז כל התפלות ומצות ומעש"ט הכל הם רק תיקון העולמות בכדי להגיע אל התכלית, נמצא התורה צריכה לתפלה ומצות ומעש"ט כדי שיהא העולמות מתוקנים ושיהי' האדם עצמו מנוקה ומתוקן מכל שמץ פגם ודבוק בהש"י, ואז לימודו בתורה היא רם ונשא וגבה מאוד ודורשי רשימות פירשו מאמר הש"ס שמעתא בעיא צלותא כיומא דאיסתנא, היינו שהתורה צריכה לתפלה זכה צחה וברורה כיומא דאסתנא, ומ"מ תכלית הכל הוא תורה והוא חיי עולם ותפלה הוא רק חיי שעה היינו לתקן הכל עד שעי"ז יכול לבוא לחיי עולם, כמו שכל חיי שעה הוא להגיע על ידו לחיי עולם ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת:
שם משמואל
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, פירש"י עולים תחילה ואח"כ יורדים מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאין חו"ל ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוץ לארץ ללותו, ויש לדקדק מש"ס שבת (כ"ג:) מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד אש משלים לעמוד הענן פירש"י שהי' עמוד האש בא קודם שנשקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי, עכ"ל, וא"כ למה בכאן לא המתינו מלאכי א"י מלעלות עד שירדו תחילה מלאכי חו"ל, ובאמת בחזירתו כתיב ויפגעו בו מלאכי אלקים שפירש"י שבאו לקראתו מלאכי א"י ללותו לארץ, ומלאכי חו"ל עדיין לא נסתלקו כמו שפירש"י ויקרא שם המקום מחנים, שני מחנות של מלאכי חו"ל ושל מלאכי א"י, ובמדרש שנטל מאלו ומאלו ושלח אל עשו הרי שהיו שניהם יחד, ולמה בכאן נסתלקו של א"י מקודם, ונראה דהנה יש להבין למה הוצרך יעקב למלאכים ללותו ולשומרו הלוא הוא ע"ה הי' גדול מהמלאך וכתיב כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, אך בזה יש לומר שמעלתו זה לא השיג עדיין עד שובו מבית לבן, ועדיין נצרך לשמירת ולוית המלאכים, ונראה דהנה ברש"י שהאבנים אשר שם מראשותיו התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דמה שהי' זה בפעם הזאת ולא בכל עת אחרת כששכב, שהוא כעין הדין עצמות ששמשו נותר בשעת שנעשה נותר שיש בהן טומאה כמו נותר עצמו, וכמו נתעברה ולבסוף נטרפה שגם הולד נטרפה, אבל נטרפה ולבסוף נתעברה אין הולד נאסר, ולהבדיל יש לומר כן נמי דבשעת שהשיג יעקב מעלתו כל שהי' אז טפל אליו נתעלה, אבל מה שנעשה טפל אליו אח"כ לא נשתנה מכמו שהי' עכת"ד, ולי יש להוסיף בה דברים, עפ"י מה דאיתא ברח"ו דבעת שנימול האדם זוכה שבאה בו נפש רוח ונשמה כדי להשלימם באותה מצוה אך מסתלקין עד שישבר קליפת יצה"ר בהתחנכו במצות, עכ"ל, ביאור הדברים שכמו שמצינו בגאולת מצרים וכן לדורות שבאותה הלילה זוכין לכל ההארות גדולות אלא שנסתלקין עד שזוכין להם אח"כ אחת לאחת למצוא חשבון בימי הספירה עד שבחג השבועות זוכין לכולם, ונראה שכך היא המדה שלעולם בהתחלה ובראשית דבר וחינוך מצוה זוכין בכל כל מה דאפשר לעשות אח"כ בענין מצוה זו בפרט, כי אחר הראשית נגרר הכל, אלא שנסתלק עד שיזכה אח"כ אחת לאחת, ומ"מ נשאר רשימו שבאמצעות הרשימו נקל אח"כ לזכות בהם, וע"כ רואין בחוש שבהתחלה וחינוך יש לעולם התעוררות ביותר כמו יום שנעשה בר מצוה או יום הנשואין של אדם, והטעם כנ"ל שכל האורות שאפשר לזכות ע"י מצוה זו אף לימים יבואו כולם נקבצו באו לו בעת ההתחלה והחינוך בכלל, אך נסתלקין ממנו עד שיזכה בהם ע"י מעשיו הטובים אחת לאחת בפרט, וכעין זה שמעתי בשם כ"ק הרבי ר"ב זצללה"ה מפשיסחא לפרש מאמר הכתוב אל תאמר שימים הראשונים הי' טובים מאלה כי לא מתכמה שאלת ע"ז, ופירש שזה נאמר על המתאוננים שאין מאיר להם הארה והתעוררות כמו שהי' להם בראשונה, ואומרים שהימים הראשונים הי' אצלם רק בשאלה מהש"י ולא הי' מהם, וידוע דשאלה חוזרת לבעלי', ודפח"ח, והמשל כמו שמלוין לאדם מעות שיהי' לו במה לעשות מסחר וקנין להרויח, ואם לא יזדרז להרויח מה, אח"כ מאומה לא ישאר בידו, והשוטה מסתפק עצמו בהתעוררות זאת, ואח"כ כשנסתלק ממנו הניתן לו מהשמים מתאונן שהימים הראשונים הי' טובים מאלה, ולפי דרכנו כך הוא המדה לעולם שבעת החינוך והתחלה זוכין לכל האורות בכלל והם הם המעוררים את האדם ברשפי אש, ויש לומר שכן הוא המדה בכל בוקר חדשים לבקרים רבה אמונתך, אלא שאור התפילה נסתלק ונשאר הרשימו כנ"ל:
שם משמואל
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, במדרש עולים שנים ויורדים שנים אלו שרי ארבעה מלכיות ששלטנותן גומרת בהם כו' ויש להבין הרי כבר נודע ענין ארבע מלכיות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים כבמדרש שם, ולמה חזר וכפלן כאן, גם הלשון ששולטנותן גומרת בהם אינו מובן, וכבר דברנו בזה, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו: