שם משמואל
כה תאמרון לאדוני לעשו עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וגו' וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו, יש להתבונן בענין הפרשה השליחות והתשובה ומספר הד' מאות איש שבודאי לא במקרה הי', וגם הא דהתקין עצמו לדורן לתפלה ולמלחמה, ונראה דהנה פרט בכאן חמשה דברים שור וחמור צאן עבד ושפחה, אך במדרש שור זה משוח מלחמה שנאמר בכור שורו הדר לו, חמור זה מלך המשיח שנאמר עני ורוכב על החמור צאן אלו ישראל שנאמר ואתן צאני וגו' ועבד ושפחה שנאמר הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה וגו' הרי שכלל עבד ושפחה כאחד ואין כאן אלא ד' דברים, וכן בפ' י"ב שור זה יוסף חמור זה יששכר צאן אלו ישראל ועבד זה דוד ושפחה זו אביגיל נראה דעבד ושפחה נחשבים כאחד כי האשה נתכללית בבעלה, ובודאי מספר ד' נמי איננו במקרה, וגם למה פרט דברים אלו לבד ולא פרט נמי גמלים:
שם משמואל
עם לבן גרתי פירש"י גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, ויש להבין מה נ"מ זה לעשו האם חשב שעשו הרשע ישא לו פנים בשביל ששמר תרי"ג מצות הלא כקוץ הם בעיניו, והוא מואס באחרים העושים, ונראה דוודאי לא שוטה הי' עשו כ"כ שיתפאר בלבבו שיעשה רע ליעקב היפוך הברכות שברכו אביו, אדרבה הרי נראה שיקרים וחשובים הי' בעיניו הברכות עד לאחת, וישא קולו ויבך על מה שלקח יעקב ממנו הברכות, אך נראה שכוונת עשו שיתקיים הברכות ליעקב בפנימיות, כי גם עשו הבין אף שהברכות נראין גשמיים, מעוטף בהם ענינים רוחניים גבוהים ורמים, וחשב שיספיק ליעקב ענינים הרוחניים, אבל בחיצוניות יגבר הוא עליו ויכה בו כרצונו וידכאהו תחת רגליו, וכך הוא מדתם של הרשעים שחושבים הרוחניות והגשמיות עוה"ז ועוה"ב לשני ענינים מופרדים ואינם תלויים זה בזה, ומחל ליעקב הרוחניות והוא יהי' לו הגשמיות, אבל באמת שני העולמות הגשמיות והרוחניות מתאחדים ולא מתפרדים, ובמדרש ר' פ' חקת מי יתן טהור מטמא עוה"ב מעוה"ז, והיינו שמתנהגות עוה"ז בקדושה ולשם שמים זוכין לעוה"ב, וכל יעודים הטובים הגשמיים הוא להיות הלב פנוי לזכות לעוה"ב, וזה נצרך לזה:
שם משמואל
עם לבן גרתי פירש"י גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר תרי"ג מצות שמרתי, ויש להבין הלא כקוץ מכאוב הוא זה בעיני עשו, שבודאי הי' מואס באחרים העושים, וא"כ היתכן שיחשוב יעקב שבשביל זה ישא עשו פניו: