Allusion על שמות 12:21

משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח, ובמדרש משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, ויש להתבונן שהרי במאמר ה' למשה לא נאמר לשון משכו ולמה הוסיף משה לשון זה, ונראה דהנה ידוע שישראל במצרים היו במ"ט שערי טומאה, וכבר אמרנו שטומאה היא לשון טמטום, היינו שהיו הלבבות אטומים בלי שום הרגש חיות אלקי, והנה איתא בספרים שפסח נוטריקון פה סח, ויש לומר דהיינו טעמא דטעון הלל בעשייתו ואכילתו, שכל צורת ומהות הקרבן הוא הלל והודאה להשי"ת אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים ואת בתינו הציל, וזה פה סח נסים ונפלאות שעשה עמנו, והנה בירושלמי לולב היבש פסול משום שנאמר לא המתים יהללו וגו', וע"כ ישראל שהיו אז אטומי לב בלי רגש חיות איך אפשר לגשת לעשות פסח ואית בהו משום לא המתים יהללו, לזה היתה עצת משה ואמר להם משכו ידיכם מע"ז, והיינו דהנה במדרש תמן תנינן בכל מתרפאין חוץ מע"ז ג"ע ושפ"ד, ונתן טעם לזה מפני שע"ז הוא חרם, וג"ע נמי כתיב כי רבים חללים הפילה, וכתיב רגלי' יורדות מות, ושפ"ד כתיב שופך דם האדם דמו ישפך, היאך יכולין אלו ליתן חיים לחולה, ולפי"ז יש לומר דהבורח מכל אלו בא לעומתו לחיות דקדושה וביותר מע"ז שהוא חרם שמכניס מארה בכל רמ"ח אבריו גמ' חרם, בא לעומתו למקור החיים בכל רמ"ח אבריו, ואז אפשר לקיים כל עצמותי תאמרנה וגו', זה היתה עצת משה משכי ידיכם מע"ז היינו להיות בתכלית הריחוק מע"ז, ואז יבוא בהם חיות לגשת ברגש הנפש ובשמחה לעשות הפסח ולהודות ולהלל: