Allusion על שמות 12:22

ולקחתם אגודת אזוב, נראה ליתן טעם למה נצטרך בפסח מצרים אגודת אזוב משא"כ בפסח דורות, דהנה במדרש פ' ג' סי' י"ח לך אמור להם מה מצורע מטמא אף המצרים מטמאין אתכם, והיינו דכחות הטמאים של המצרים פגעו בישראל עד שאטמו וסתמו את לבבם עד שנעשו כבשר המת שאיננו מרגיש באיזמל, וזש"ה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, ולכאורה בלתי מובן שלפי גודל, המרירות הי' צריך כל הגה המדבר מחירותם להיות כמים קרים על נפש עיפה, וכנראה שהרמב"ן הוקשה לו זה ופירש כאדם שתקצר נפשו בעמלו ולא ירצה לחיות רגע בצערו מדעתו שירוח לו אח"כ, עכ"ל, ולפי דרכנו יתפרש בפשיטות שהיו כ"כ משוקעים בצרתם עד שניטל מהם כח ההרגש וכבשר המת כנ"ל, ועי' פ"ז דבכורות משנה ה' רות קצרית באה עליו שפירש הרע"ב שרוחו קצרה מחמת מרה השחורה הגוברת עליו לפרקים ונשאר בלא הרגש, ובאמת גם זה היתה לטובה כי לולא זאת והי' להם כח ההרגש לא עצרו כח לסבול ואבדו בעמים ח"ו, וכן הוא בגלות המר הזה שאחת מחסדי ה' שאין אנו מרגישים כ"כ הצרה וכאלו אנחנו נשתקעו בשינה עד שאין אנו מרגישין לערוך מצבינו מאז לעומת מצבינו עתה, ולולא זאת ח"ו אבדנו בענינו, וזש"ה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, אז כאשר נביט אל נפשינו נבין אשר בגלות היינו משוקעים בשינה וכחולם חלום, ובאשר אז במצרים הי' מפאת כחות הטומאה כנ"ל, עד שניטל מהם ההרגש אמר לו הקב"ה לך אמור להם שהמצרים מטמאין אתכם, מכלל שהם בעצמם לא הרגישו והי' צריך להודיעם זה, ומ"מ היו צריכין עצה לסלק מהם כחות הטמאים האלה, וע"כ באה המצוה באגודת אזוב, ויתבאר עפ"י מה שאמרנו במק"א שבאשר כל כחות הטומאה והכישוף נמצא רק מפאת הסתר אור האלקי עד שאפשר להם לחשוב אני ואפסי עוד, מצאו קן למו באיש שאיננו בטל בתכלית הכניעה והביטול להשי"ת ומדמה לנפשו שהוא יש בפני עצמו, אבל מי שהוא בטל בתכלית ותמיד עומד לנגד עיניו שאין עוד מלבדו, אין להם שליטה עליו כלי, והנה אזוב הוא הכנעה ושפלות כאמרם ז"ל ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו, ע"כ רמז להם שרק ע"י בטול והכנעה יסתלק מהם כחות החיצונים ולא יוסיפו עוד לאטום את לבבם, וזה עצמו הוא טעה אמרם ז"ל הוי קבל וקיים כאותה ששנינו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו, שהנגע הוא התדבקות כחות החיצונים וזה שהוא אפל ושפל בעיני עצמו אין לכחות החיצונים מקום אצלו:

ולקחתם אגודת אזוב, ובזוה"ק אגודת אזוב למה בגין לבערא רוח מסאבא מבינייהו, הגם כי אין לנו עסק בנסתרות, מה טובה דאזוב שיהי' בו סגולה זה לבער רוח מסאבא, מ"מ יש לקרב זה לפי פשוטו, דהנה אזוב הוא השפל מכל העשבים היפוך הארז, כברש"י החוטא שנתגאה כארז ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו, ובשלמה המלך ע"ה מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר, והנה כתיב אני את דכא אשכון ושפל רוח, וידוע דכל מציאת רוח מסאבא הוא מפאת ההסתר, וכשהם מרגישין הארה אלקית הם בורחים ונמסים כהמס דונג מפני האש, וזה היתה ענין גאולת מצרים כאמרם ז"ל עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם, היינו שהגאולה נסתעפה ממה שנגלה עליהם וכו', וכענין שכתוב הנה ה' רוכב על עב קל ונעו אלילי מצרים מפניו, וע"כ מפאת אזוב המורה על שפלת רוח שזה מעון לשכינה מחבער רוח מסאבא: