Parshanut על שמות 12:21

משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם כו' והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. הענין דנחלקו במדרש משלי החכמה היכן מצויה בלב או בראש. והברור דההרגשות המה כולן בלב כמו נקימה אומץ, גאוה, כעס, מורא, וזה שכתוב לבי יחיל בקרבי, יתור לבו ממקומו, לבו כלב הארי. אולם המושכלות הן בראש, שם מקור המושכלות, והציורים, והמדמה, והזוכר, וראש מלך שבאיברים (שבת ע"א). והנה ההרגשות כולן באין לאדם מיום הולדו וזה שאמרו אימת יצה"ר נתון באדם, פ' חלק, אבל השכל הוא בא כשנשתלם האדם ולכך קראוהו (נדרים ל"ב) ילד מסכן וחכם, לא כן ליצה"ר קראו מלך זקן וכסיל. והנה אמרו על ישראל שהן מאמינים בני מאמינים (שבת צ"ז) וצריך להבין הלא באומות העולם שאמרו ההמיר גוי אלהיו (תענית פ"ק) אלו כותים וקדרים שהללו עובדין למים כו' הלא מאמינים בטפשות כאלה וכל העמים כן וא"כ כח אמונתם גדול, אמנם מצאנו במדרש שוחר טוב פ' ל"א אמונים נוצר ד' אלו שעונים באמונה אמן אומרים ברוך מחיה המתים ועדיין לא בא א"כ האמונה בעתיד אך הלא יש מהעמים שמאמינים ג"כ ביעודים עתידים.