Allusion על שמות 19:4

ואשא אתכם על כנפי נשרים, פירש"י כנשר הנושא גוזליו על כנפיו וכו', שאין מתיירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ וכו' לכך נושאם על כנפיו אמר מוטב שיכנס החץ בי ולא בבניי אף אני עשיתי כן וכו' והיו המצרים זורקין חיצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם, ולכאורה אינו מובן הדמיון שהרי אין הרוחני נתפעל ממכה גשמית, ומה דמיון הוא לנשר המתפעל ומקבל יסורין מן החץ, ונראה שהחצים ואבני בליסטראות של מצרים היו טעונין בכישוף וכחוח הטומאה, ואולי הי' נחקק עליהם שמות הטומאה, להבדיל שאיתא בזוה"ק פ' משפטים שחרבו של דוד המלך ע"ה הי' חקוק בו שם הוי' ב"ה, וזלע"ז יכול להיות שהמצרים עשו להבדיל החצים ואבני בליסטראות בכישוף וכחות הטומאה, למען יצליחו בהם, והענן שמקבלם הי' כעין הכנסת טומאה למקדש, ואף עפי"כ מכח חיבתן של ישראל קיבלם כדי שלא יזיקו לישראל ח"ו, ובזה יש תוכחת מגולה לאיש לבל יתטמא ויתגאל בטנופי דהאי עלמא שהרי ברוב חיבתו של הקב"ה אינו מניחן וא"כ הוא ח"ו כמכניס טומאה למקדש:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו', ויש לדקדק בלשון ועתה דמשמע דרק עתה מחוייבים לשמוע בקולו ולא מקדמת דנא אתמהה, ולכאורה יותר יוצדק לומר והי' אם שמוע וגו':