קבלה על שמות 19:4

בההוא זמנא, פקודא לתקוע שופר תרועה ביובל, הה"ד כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. כגוונא דבתקיעת שופר דיובלא, כלהו עבדין נפקי לחירות, הכי בפורקנא בתרייתא, בתקיעת שופר, מתכנשין כל ישראל מארבע סטרי עלמא, דאינון עבדין דיובלא. דמארי תורה, אית בהון עבדין על מנת לקבל פרס, ואתקריאו עבדי מלכא ומטרוניתא. אבל בנוי דמלכא קדישא, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי, דאינון גדפי חיוון דמרכבתא.

כגוונא דפליג לון קב"ה בטורא דסיני, הכי פליג לון בפורקנא בתרייתא, דישראל דאתמר בהון, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. מסטרא דאילנא דחיי, דאינון נ' שנין דיובלא. אתמר בהון, המה יעלו בהר. ובהון ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. ולון אתמר ואשא אתכם על כנפי נשרים, דאינון ענני כבוד. ואביא אתכם אלי. ובני ישראל יוצאים ביד רמה, הכי יפיק לת"ח, בכל האי יקר.

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים. מאי כנפי נשרים. א"ר יהודה ברחמי. דכתיב כנשר יעיר קנו וגו'. והיינו רזא דאמר ר' שמעון, דרך הנשר בשמים. מאי בשמים. ברחמי. מה נשר אשתכח ברחמי על בנוי, ודינא לגבי אחרנין. כך קב"ה אשתכח ברחמי לגבי ישראל, ודינא לגבי עמין עעכו"ם.