Allusion על שמות 21:2

כי תקנה עבד עברי, כ"ק אאמו"ר זצללה"ה דקדק למה כתיב כאן לשון עברי בשינוי לשון מכל התורה דכתיב בלשון ישראל, ואמר הוא זצללה"ה דהנה בזוה"ק אמור בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם מאי קא בעי הכא אלא לאחזאה חכמתא מעבר הנהר מעולם אלא ההוא נהר עולם איקרי, ושם עברי הוא ע"ש עבר הנהר ושם ההוא מורה על מהות ישראל שהם מפנימיות ומעולם החירות, ולכן לא נמצא אצל עבד עברי שיעבוד לעולם אחר שהוא בעצם מעולם החירות ואף שבעוונותיו נתקלקל ונתגלגל עליו שיהי' עבד, הוא רק בשש שנים שהם שש הקצוות, אבל בשביעית שהיא הפנימיות שב ובא למקורו עולם החירות, ולכן נאמר פה בלשון עברי משום שזה מורה טעם המצוה הזאת עכתדה"ק, ולפי"ז יש להוסיף עוד מה שדווקא גנב נמכר בגניבתו אבל לא גזלן וכדומה דהנה מרע"ה כשראה בישראל דלטורין אמר מעתה שמא אינם ראוין להגאל, והוא כעין מ"ש המהר"ל ז"ל דהטעם שמרע"ה ידע מעלת ישראל שהם פנימיים ומעולם החירות, ולהם אין ראוי שיעבוד, אך אחר שראה בהם דלטורין ויצאו מהפנימיות לכך אמר אכן נודע הדבר שהם משועבדים, ומעתה יש להבין החילוק שבין גנב לגזלן, דגזלן אף שעובר עבירה אבל אין משתמש בעבירה זו במעלת ישראל, משא"כ גנב שהוא משתמש במעלת ישראל, שהיא סוד ופנימיות והוא לוקח המעלה ההיא להעבירה שעושה, וזה הטעם שרוב גנבי ישראל, דעכו"ם סתמן מיפעי פעי כמבואר בעירובין והוא היפוך הסוד והבן, ולכך בשביעית יוצא שאז נתגלה עולם החירות וכנ"ל, ובזה יש להבין ענין נרצע שדוקא ביובל יוצא, דאחר שאומר לא אצא חפשי א"כ לא נתעורר בשביעית לכך עובד הוא עד היובל כיון שעוד לא יצא מהחיצוניות, ובזה מדוקדק לשון הכתוב שאומר העבד אהבתי וגו' את אשתי ואת בני, אף דאמת שאין זה אשתו והבנים אינם בניו, רק באשר שבחיצוניות נראה שזו אשתו והבטם נראים כבניו, אבל בפנימיות אין לו שום קשר והתחברות עמם, והתורה אמרה האשה וילדי', אבל לא אשתו ובניו, והוא שקרא אותם אשתי ובני הוא מורה על עצמו שעדיין נמשך אחר החיצוניות, ע"כ ועבדו לעולם, אך ביובל יצא דיובל מרמז ליובל הגדול דהחיצוניות כלה ונכלה בהכרח וכמ"ש הרמ"ע מפאני גיהנם כלה והם אינם כלים שהרשעים ישארו ויתקנו, דגיהנם הוא חיצוניות וגיהנם העליון הוא מזיעתן של חיות וגיהנם התחתון בחי' אחרונה צואה רותחת, דענין צואה הוא דפנימיות המאכל נתקבלו לחלקי הזן וחיצוניות המאכל נדחו, והמכונים בצואה רותחת בגיהנם הוא הזוהמא מהחיצוניות, וזהו תהי' כלה והם בעצמם לא יהיו כלים כי יהיו נזדככים ע"ש, וביובל שהוא רמז ליובל הגדול נדחה החיצוניות לגמרי בהכרח לכך ביובל יצא:

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחפשי חנם, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד בטעם יציאה זו, כי ישראל הם פנימיים ולא ראוי להם שעבוד, אלא זה שגנב ועשה עין של מעלה כאלו אינו רואה ח"ו, והסתיר את מעשיו הרי קילקל את הפנימיות שלו [וכן נמי צריכין לומר בענין מוכר עצמו למ"ד שיוצא בשש ובסתמא לכ"ע יוצא בשש נמי אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים וזה הפנימית של ישראל שהם חלק השי"ת, והלך וקנה אדון לעצמו קילקל את הפטמית שלו] ע"כ עובד שש שנים כנגד שש קצוות, ובשביעית שהיא נגד נקודה הפנימית יצא לחפשי חנם, עכ"ד, ויש לבאר הדברים דהנה לפי"ז יש להבין למה שינו חכז"ל מלשון תורה ואמרו יוצא בשש ולא אמרו יוצא בשביעות שהרי אמרת דשביעית שהיא נקודה הפנימית היא המוציאתו לחירות ולא השש, ועוד אחר שקילקל הפנימית שבו איך תוציאנו שביעית שהיא נקודה הפטמית, ולעולם התיקון צריך להתחיל ממה שעדיין לא נתקלקל, והי' בדין שיובל תוציאנו ולא שביעית, וכענין אין חבוש מתיר עצמו:

ובשביעית יצא לחפשי חנם, ובזוה"ק ח"ג (ק"ח) ובגין כך ושבתה הארץ [הנאמר בשמטה] בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדין נייחא ובג"כ ובשביעית יצא לחפשי חנם, עכ"ל, ומשמע דהאי ובשביעית אף דלאו שביעית דשנות עולם אלא שביעית דידי' הוא, מ"מ ענין אחד לזה עם שביעית דשנות עולם דהיינו שמיטה, ונראה לפרש דהנה אמרו ז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, והטעם איתא בספה"ק דבפנימיות כל ישראל הם כאיש אחד ממש אלא שבחיצוניות הגופים מחולקים, וע"כ כל כך שהאדם נמשך אחר החיצוניות, כן באותה מדה נתרחק ונפרד מאת רעהו, ולהיפוך כשהאדם נמשך אחר הפנימית שבו באותה מדה הוא מתאחד בכלל ישראל והוא אוהב ישראל באמת ושמח בשמחתם, וח"ו בכל צרתם לו צר הן בכלל והן בפרט, וע"כ ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה, שזה הוא אמת הבנין כמה הוא נמשך אחר הפנימית שזהו מטרת התורה כולה, ואפשר דהיינו הך דבש"ס גיטין דכל התורה כולה מפני דרכי שלום נתנה, והפי' להיות נמשך אחר הפנימית ואז שלום על ישראל, כי נעשו כולם כאיש אחד חברים, ונראה שזה נמי בכלל טעמי מצות השמיטה שלא יעבוד את האדמה כבעה"ב ושלא יתנהג בפירות שביעית כדרך בעה"ב אלא יהי' מופקר לכל, באשר כל חיי האדם תלוי ביבול הארץ וכשכל אחד מחזיק שדהו לעצמו כבעה"ב, זה עצמו מפרידו מזולתו, ע"כ באה המצוה לסלק שם בעלים מיבול הארץ, ולהיות כל ישראל מתאחדים כאיש אחד חברים נמשכין אחר הפנימית, ויש לומר שמטעם זה החמירה תורה מאד במצות השמיטה וחייבה גלות עלי', אף שאין בה כריתות ומיתת ב"ד אלא לאו בעלמא, אלא מחמת שהיא עיקר וכלל גדול בתורה שזהו מטרת כל התורה כולה, והנה בטעם שמיטת כספים הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי עבד לוה לאיש מלוה, ובשביעית נעשו כל ישראל כאיש אחד, וע"כ כמו שבאיש אחד לא שייך לומר שקצתו הוא עבד לקצתו, כן הוא בשביעית כל הכלל כולו, וע"כ משמט כספים, עכ"ד, ולפי דרכנו הנ"ל הוא מתאים למצות שמיטת הארץ: