Chasidut על שמות 21:2

(יב) עוד יתבאר ושבית שביו (דברים כא י). על פי האלשיך בפרשת משפטים (שמות כא ב) בפסוק כי תקנה עבד וכו', עיין שם דכתב קל וחומר, אם טורח על חיי עולם הזה שהוא שבעים שנה רוב ימיו, איזה זמן יספיק לו לצבור אוכל שנים הבאות אחרי מותו כי רבים המה, עד כאן דבריו. וידוע דעיקר פתיות יצר הרע להטריד האדם על קניני העולם הזה, ואם כן בזה אתה שובה אותו.

אשר תשים לפניהם (שמות כא א). הנה מלבד מה שפירשו בזה המפרשים ורז"ל, גם אני אענה חלקי על דרך שפירשו בענין יפתח (שופטים יא יא) וידבר את כל דבריו לפני ה'. וכן הכי נמי לפניהם, שהוא ענין הנוגע להם, ועל פי זה יתורץ גם כן דקדוק האלשיך מה שמתחיל דוקא בענין זה במשפט דעבד עברי, ומה שמדקדק למה ליה לכתוב עבד שיצטרך גזירה שוה, לכתוב כי תקנה עברי. ויתורץ גם כן מה שמדקדק שש שנים יעבוד למה לי. ויתפרש גם כן מדרש ילקוט (בצפניה א' (ילקו"ש צפניה רמז תקס"ז) הובא בנחלת יעקב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, אל תקרי אחפש, אלא אחפוש מלשון חפשי, אמר הקב"ה כתבתי בתורה (שמות כא כו) וכי יכה איש את עין עבדו לחפשי ישלחנו, אני שסימיתי שני עיניהם, אינו בדין שיצאו לחפשי, שנאמר (ישעיה כט י) ויעצם את עיניהם, אמר ר' ברכיה כתוב בתורה (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו'. והוא תמוה, גם יתפרש מאמר ראשון שבעשרת הדברות (שמות כ ב) אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דקשה אטו מי לא ידעו דעבדים היו במצרים. והנ"ל על פי מ"ש בספר נחלת יעקב על המדרש כי אנחנו עם מרעיתו (תהלים צה ז), מלמד שהקב"ה נותן מרעה לישראל כמו שהרב נותן פרס לעבדו, היום אם בקולו תשמעו, מלמד שכל יום זמן גאולה היא, עד כאן. ופירש על פי דברי הגמרא ב"מ (דף יו"ד (י') ע"א) פועל יכול לחזור אף בחצי יום, מ"ט כל כמה דלא הדר ביה כיד בעל הבית הוא, וכי הדר ביה טעמא אחרינא הוא, מ"ט כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה נה), ולא עבדים לעבדים. והקשו התוספת (ד"ה כי) אם כן יהיה אסור להשכיר עצמו בפועל. ותירצו כיון דיכול לחזור בו אימת שירצה, לאו עבדות היא כלל, עד כאן. והנה קשה על צדקתו ית"ש שמתנהג בדרך התורה, האיך מכר אותנו לעבדים והא אמר ולא עבדים לעבדים. אך התירוץ הוא כיון שבכל יום ויום זמן גאולה הוא, אם כן לאו עבדות הוא כלל. ועל פי זה יתבאר המדרש שהקב"ה נותן להם מרעה וכו' כי עבדים אנחנו, וקשה קושיא הנ"ל, לזה אמר היום אם בקולו תשמעו וכו', עד כאן דבריו. והנה היוצא מזה דעבדות אינו רק כשהחיוב מוטל על כל פנים על זמן מוגבל בהכרח, הנה במצרים היה בהכרח ד' מאות שנה (בראשית טו יג), והנה נפלה מבוכה בין החכמים כיצד נשלמו, אבל על כל פנים היה זמן מוגבל בהכרח, מה שאין כן בשאר גליות, דבמצרים לא היה משום חטאם של ישראל, דהא נגזר קודם שהיו ישראל בעולם קודם שנולד יצחק, והעיקר כי לא שלם עון האמורי (בראשית טו טז), מה שאין כן בשאר גליות דהוי משום חטא ישראל והבן, אף שיש זמן מוגבל היינו ללא זכו, אבל בזכו אחישנה (סנהדרין צ"ח ע"א, ישעיה ס כב), וכן היה בגלות בבל, ולפיכך אין עבדות אחר גלות מצרים, ודוק. וזה דברי השי"ת אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וקשה הא גאולה שאינה ניצחי אינו ראוי שיקרא שמו יתברך עליה, לזה אמר מבית עבדים, ודו"ק. והנה לזה אמר כי תקנה עבד, דהיינו בתורת עבד דוקא ולא פועל, שש שנים יעבוד ולא כפועל דיכול לחזור בחצי היום. ועל פי זה מבואר הילקוט הנ"ל, אינו בדין שיצאו לחפשי ואם כן קושיא לאלקינו, לכך אמר ר' ברכיה כתוב בתורה כי תקנה עבד וגו' שש שנים יעבוד, דהיינו דבכהאי גוונא מקרי עבד דיש זמן מוגבל מה שאין כן בישראל, ואם כן אין כאן קושיא דאין זה אלא בעבד. ועל פי זה יתפרש לפניהם, דזה נוגע להם דהיינו לכללות ישראל ולדורות, דממשפטים אלו מוכח דכל יום זמן גאולה היא, ודוק.

וירח את ריח בגדיו (בראשית כז כז). במדרש ב"ר (פס"ה כ"ב) אלו יוסי משיתא ויקום איש צרידות, עיין שם. ועיין ביפה תואר דדריש אל תקרי ריח בגדיו, אלא ריח בוגדיו כמו שדרשו רז"ל פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין ל"ז ע"א) עכ"ל. וקשה לי על זה, דאם כן העיקר חסר מן הספר, דהאל תקרי הנ"ל ליתא כלל במדרש. וגם האל תקרי הנ"ל גופיה טעמא בעי, דמהיכי תיתי לשנות הקריאה. והנ"ל בזה על פי המדרש הנעלם (הובא בעקדה בריש שער ז'), דאורייתא אית לה לבוש וגופא ונשמתא וכו', עיין שם. הכי נמי כמו שיש בכל אחד מישראל בחינות אלו, הכי נמי בכללות ישראל יש בחינות שונות, דיש שהם בבחינת נשמה בהכללות, ויש שהם רק גופא, ויש שהם רק בחינת לבוש, דהכללית הוא שיעור קומה כנודע. ומצאתי און לי בראש מאמר צבאות להרמ"ע, דחמשה שמות יש לכללות ישראל אברהם, יצחק, יעקב, ישראל, ישורון, נגד חמשה בחינות, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, עד כאן דבריו דברי פה קדוש. והנ"ל דהא יחידה עדיין לא זכו אליה שום אדם כנודע, ואם כן החמשה שמות הם כך, אברהם בגימטריא רמ"ח, נגד הגוף שהוא רמ"ח אברים. יצחק שהוא לשון צחוק ושמחה, נגד הנפש דעיקר השמחה בנפש, כמו דכתיב (תהלים פו ד) שמח נפש עבדך. יעקב נגד רוח, כמו דכתיב (בראשית מה כז) ותחי רוח יעקב. ישראל נגד הנשמה שהיא מעולם הבריאה עולם הכסא למעלה מעולם המלאכים, והיינו (בראשית לב כט) כי שרית עם אלקים והיינו ישראל, והבן. ישורן נגד בחינת חיה שהיא מאצילות, היינו מאמא עילאה ששם פועל הגילוי, ושם נו"ן שערי בינה, והיינו ישר נו"ן, והבן. והנה בחינת הלבוש אינו נמנה, ויש להם שם בפני עצמו והוא עברי, שהוא רק מתלבש בלבוש עברי, וכמו שכתוב (שמות כא ב) כי תקנה עבד עברי, ופירושו עבד שהוא עברי ועיין ברש"י (ד"ה כי). וכתבו המפרשים הא דלא כתיב עבד ישראל, ונפרש גם כן עבד שהוא ישראל. ופירשו דאי במכרוהו בגנבותו (שמות כב ב), הא עבר על לאו דלא תגנוב (שמות כ טז). ואי במוכר עצמו, עבר על מה ששמע כי לי בני ישראל עבדים וכו' (ויקרא כה נה), ואין שייך לקרותו ישראל, עד כאן. והיינו אל תקרי בגדיו, ר"ל שלא תוכל לקרות בגדיו כי איזה ריח יש לבגדים, אלא אם כן בוגדיו, ר"ל ריח בוגדיו הריח, והיינו בגדיו שהן בחינת הלבוש של יעקב והבן, ואם כן אתי דברי המדרש שפיר גם כן בלא אל תקרי. וזהו דברי המדרש רבה וירח את ריח בגדיו אלו יוסי משיתא ויקום וכו', דהא קודם שעשו תשובה, לא היו יותר מבחינת הלבוש וכנ"ל, והבן. ועל פי דברי המדרש הנ"ל יתבאר הפסוק (תהלים סב ג) אך הוא צורי וישועתי משגבי לא אמוט רבה. אך הוא צורי, ר"ל מקורי שאנחנו חלקו. וישועתי, ר"ל שהבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), ולא זו אלא גם זו, שאם אינו הולך בדרך הישר, חפץ חסד הוא ית' לבל ידח ממנו נדח, ואם מט לא ימוט הרבה כמו יוסי משיתא לא די שהכעסתי לבוראי פעם אחת וכו', והיינו משגבי לא אמוט רבה, והבן.