Quotation_auto על שמות 21:2

כי תקנה עבד עברי בנמכר בבית דין בגנבתו הכתוב מדבר שיהא עובדו ועובד את הבן. או אינו מדבר אלא במוכר עצמו כשהוא אומר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך הרי במוכר עצמו אמור ומה תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי בנמכר בגנבתו הכתוב מדבר שיהא עובדו ועובד את הבן. כי תקנה עבד עברי בבן ישראל הכתוב מדבר. או אינו אלא בעבדו של עברי ומה אני מקיים והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בנלקח מן הגוי אבל נלקח מישראל שומע אני יהא עובד שש ויוצא בשביעית תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי שאין תלמוד לומר העברי שכבר נאמר אחיך ומה תלמוד לומר העברי אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה, נאמר כאן עברי ונאמר להלן עברי מה עברי שנאמר להלן בבן ישראל הכתוב מדבר אף עברי שנאמר כאן בבן ישראל הכתוב מדבר. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו. ואומר ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי. רבי אומר יכול תקראנו עבד לשון בזיון תלמוד לומר כי תקנה עבד עברי על כרחו התורה קראתו עבד. כי תקנה עבד עברי למה נאמר להביא את הגר דברי רבי אליעזר. רבי ישמעאל אומר אינו צריך אם ישראל עובד הגוי הגר לא יעבוד. אם ישראל עובד שש הגר יעבוד שתים עשרה. אמרת דיו לבוא מן הדין להיות כנדון מה ישראל עובד שש אף הגר יעבוד שש. לפי שהוא אומר ואם אין לו ונמכר בגנבתו שומע אני לעולם תלמוד לומר שש שנים יעבוד מגיד שהוא עובד שש ויוצא בשביעית:

תניא שנה האמורה בחדשים שנה האמורה בבתי ערי חומה שתי שנים שבשדה אחוזה שש שנים שבעבד עברי ושבבן ושבבת כולן מעת לעת. שנה האמורה בקדשים מנלן אמר קרא כבש בן שנתו שנתו שלו ולא שנת מנין העולם. שתי שנים שבשדה אחוזה אמר קרא שני תבואות ימכר לך פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים. שנה האמורה בבתי ערי חומה מנלן אמר קרא עד תום שנת ממכרו שנת ממכר שלו ולא שנת מנין עולם. שש שנים שבעבד עברי מנלן שנאמר שש שנים יעבוד ובשביעית בשביעית נמי יעבוד. שבבן ובבת למאי הלכתא לערכין ולפרקין דיוצא דופן. עבד עברי עובד את הבן דכתיב שש שנים יעבוד ואינו עובד את האח שנאמר ועבדך שש שנים לך ולא לאח. ומה ראית לרבות הבן ולהוציא את האח. מרבה אני את הבן שכן הוא קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה. אדרבה מרבה אני את האח שכן הוא קם תחת אחיו ליבום, כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וכו'. אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את האח דכתיב ואף לאמתך תעשה כן הקישה הכתוב לנרצע מה נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את האח דכתיב ורצע אדוניו וגו' ועבדו לעולם לו ולא לבן ולא לאח וכו'. ר' שמעון אומר ויצא מעמך הוא ובניו אם הוא נמכר בניו ובנותיו מי נמכרין מכאן שרבו חייב במזונות בניו. כיוצא בדבר אתה אומר ויצאה אשתו עמו אם הוא נמכר אשתו מי נמכרת מכאן שרבו חייב במזונות אשתו. וצריכא דאי אשמועינן בניו ובנותיו משום דלאו בני מעבד ומיכל נינהו אבל אשתו משום דבת מעבד ומיכל היא אימא תעבוד ותיכול. ואי אשמועינן אשתו דלאו דרכה לאהדורי אבל בניו ובנותיו דדרכייהו לאהדורי אימא לא צריכא. אם בגפו יבוא למה נאמר לפי שהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה רשות. או אינו אלא חובה. תלמוד לומר אם בגפו יבוא בגפו יצא דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אם בגפו יבוא אם בראשי אברים נכנס בראשי אברים יצא. לפי שהוא אומר וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנעניים יוצאים. או לא תצא בשש וביובל כדרך שעבדים יוצאים תלמוד לומר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה וגו' מגיד שהיא יוצאה בשש. ביובל מנין תלמוד לומר כי עבדי הם מכל מקום. הא אין עליך לדון כלשון אחרון אלא כלשון ראשון לא תצא כצאת העבדים לא תצא בראשי אברים כדרך שהכנעניים יוצאים. אין לי אלא עבריה עברי מנין תלמוד לומר העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים אף עברי לא יצא בראשי אברים. ועוד קל וחומר הוא ומה אם עבריה שיוצאה בסימנין אינה יוצאה בראשי אברים עברי שאינו יוצא בסימנין דין הוא שלא יצא בראשי אברים. לא אם אמרת בעבריה שאינה נמכרת על גנבה לפיכך אינה יוצאה בראשי אברים תאמר בעברי שהוא נמכר על גנבתו לפיכך יצא בראשי אברים תלמוד לומר העברי או העבריה מקיש עברי לעבריה מה עבריה אינה יוצאה בראשי אברים אף עברי אינו יוצא בראשי אברים. אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. או אינו אלא בכנענית כשהוא אומר אם אדוניו יתן לו אשה הרי כנענית אמור הא מה תלמוד לומר אם בעל אשה הוא בבת ישראל הכתוב מדבר. ויצאה אשתו עמו מגיד שהוא חייב במזונותיה ובמזונות בניו שנאמר ויצא מעמך הוא ובניו עמו מכלל יציאה אתה למד על כניסה. יכול שהוא חייב במזונות ארוסה ושומרת יבם תלמוד לומר אשתו להוציא שומרת יבם שאינה אשתו. עמו להוציא ארוסה שאינה עמו. תנו רבנן אם בגפו יבוא בגפו יצא בגופו נכנס בגופו יצא. ר' אליעזר בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי בגופו יצא אמר רבא שאינו יוצא בראשי אברים כעבד. אמר ליה אביי ההוא מלא תצא כצאת העבדים נפקא אי מהתם הוה אמינא ניתיב ליה דמי עיניה ונפיק קא משמע לן. מאי יחידי יצא (יש) [אין] לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית:

דבר אחר והוא יצא בגפו למה נאמר לפי שהוא אומר שש שנים יעבוד אין לי אלא עובד שש שהוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה נרצע מנלן תלמוד לומר והוא יצא בגפו להביא את הנרצע. ר' יצחק אומר אינו צריך ומה אם העובד שש שמיעט בו הכתוב יציאתו הרי הוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע שלא מיעט הכתוב יציאתו אינו דין שינהג בו מנהג האמור בפרשה. אם אדוניו יתן לו אשה מוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית. ר' אליעזר אומר רבו מוסר לו שפחה כנענית. מאי טעמא דתנא קמא מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר עצמו. ואידך ההוא מיבעיא ליה בעל כרחיה. ואידך מכי משנה שכר שכיר נפקא דתניא כי משנה שכר שכיר עבדך. שכיר אינו עובד אלא ביום ועבד עברי בין ביום ובין בלילה וכי תעלה על דעתך שעבד עברי עובד ביום ובלילה והלא כבר נאמר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה ואמר ר' יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית. ואידך אי מהתם הוה אמינא הני מילי מדעתיה אבל בעל כרחיה אימא לא קא משמע לן. מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום חוץ מן הנולד מן השפחה ומן הנכרית. מאי טעמא דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה. ובנכרית כתיב כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה. והא בשבעה גוים כתיב כי יסיר לרבות כל המסירות. וצריכא דאי אשמעינן שפחה משום דאין לה חייס אבל נכרית אימא לא. ואי אשמעינן נכרית משום דלא שייכא במצות אבל שפחה אימא לא צריכא: