Allusion על שמות 31:13

אך את שבתותי תשמרו, פירש"י אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן, והרמב"ן הקשה דאדרבה דכל מקום שנאמר אך המיעוט הוא בדבר הנאמר בו, וא"כ המיעוט הוא למעט בשבת ולא למעט במלאכת המשכן, ונראה לפרש עפ"י מה ששמעתי בשם כ"ק אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר בהא שנאמר אך שמח בסוכות כי אחר ר"ה ויוה"כ התקיעות והווידויין נתמרקה ונזדככה נפש הישראלי עד שלא נשאר בו אלא שמחה לבדה עכת"ד, וכעין זה יש לפרש בכל אכין ורקין מיעוטין, כי לכל דבר יש ענינים טפלים אליו, וכאשר נאמר אך הוא להורות שאין מדברים אלא מעצם הדבר כמו שהוא בעצמו, וכענין אך את הזהב להעביר את החלודה שלא ישאר אלא עצם הזהב, וכן אך שנאמר ביום הכיפורים מכפר לשבים ואינו מכפר לשאינו שבים, כי יום הכיפורים הוא שכל ישראל באים לשורשם והיא נקודה פנימית משם באה כפרתם, אבל מה שבאים לשורשם הוא ע"י תשובה, וזהו אך שאינו מכפר אלא עצם יוהכ"פ שהיא נקודה הפנימית ואם אינו עושה תשובה אינו בא להנקודה הפנימית, ואף שמ"מ יוה"כ הוא אלא שאינו בא לעצם יוהכ"פ, וכן את שבתותי תשמורו שתשמרו את השבת, אבל מ"מ יכול להיות שעם שמירת שבת תבנה ג"כ המשכן והשמירה תהי' ממלאכת חול, ע"ז נאמר שלא יהי' לך אלא שמירת שבת לבדו ואז תגיע לעצם השבת, ואין לשתף ענין אחר עמו, והוי נמי מיעוט לשבת שלא ימצא ענין אחר, וכעין אך שמח הנ"ל:

אך את שבתותי תשמורו, ברש"י כל אכין ורקין מיעוטין, למעט שבת ממלאכת המשכן, והקשה הרמב"ן דהמיעוט הוא לעולם בדבר המצוה בו ואם תדרוש המיעוט בענין מלאכת המשכן יהי' מותר לעשותה בשבת עיי"ש, ונראה ליישב דהנה בשבת יש עלי' לכל העולמות ולכל הנפשות, ובודאי שאין כל העליות בשוה אלא כל אחד לפי מה שהוא נתעלה ממקום מצבו, כי שבת היא קודש, וכל קדושה היא פרישה והבדלה, ע"כ כל אחד ואחד נעשה מובדל ומופרש ממה שהוא בימי החול, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, עד שתמצא שמה שחשוב לזה עלי' עוד לא הגיע לחצי למצב התמידי של זה בימי החול, וכמו שמצ"ע של קדושים תהיו שנא' לכל עדת בני ישראל והוא מצ"ע השוה בכל ממרע"ה עד פחות שבפחותים שבישראל שכל אחד ואחד יפרש ויבדל ממה שהוא, ומובן שמה שנקרא להפחות קדושה והבדלה עדיין אינו כלום לפני גדול המעלה, כמו כן הוא ענין שבת והדבר כמבואר:

אך את שבתותי תשמורו, ברש"י אכין ורקין מיעוטין למעט שבת ממלאכת המשכן, והרמב"ן הקשה דא"כ הי' צריך להיות מיעוט בשבת ולא במלאכת המשכן, ונראה דהנה במדרש פ' נשא ויהי ביום כלות משה ווי הי' מי אמר ווי אמ"ר אבין כביכול הקב"ה אמר ווי למהד"ד למלך שהי' לו מטרונה רוטננית ואמר לה המלך עשי לי פרפורא כל ימים שהיתה עסוקה באותה פרפירא לא היתה מרננת אחר ימים גמרה את הפרפירא ונתנה אותה לכובס ועשאה והביאתה למלך כיון שראה אותה המלך התחיל צווח ווי שלא תחזור לרוטנניתה כך אתה מוצא שהיו ישראל מרננים בכל שעה כמ"ש וילונו העם על משה וכו' אתה מוצא כל הימים שהיו עסוקים במלאכת המשכן לא היו מרננים וכיון שגמרו מנאכת המשכן התחיל הקב"ה צווח ווי שלא יחזרו וירננו כשם שהיו מרננים, והגם שקשה להבין איך היו ישראל בעת ההתעסקות במלאכת המשכן במצב יותר טוב מכשהי' המשכן עומד, מ"מ מצינו כיוצא בו בד' ימים שבין יוה"כ לסוכות שישראל טרודין זה בסוכתו וזה בלולבו אינם חוטאים וביו"ט ראשון של חג הוא ראשון לחשבון עונות כי הטירדא למצוה מועילה יותר מגוף המצוה וכבר דברנו בזה, והנה ידוע שקדושת שבת שורה של האדם לפי עבודתו בששת ימי המעשה ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת, ומה גם בשבת עצמה שבאם האדם משומר ביותר מכל שום שמץ הוא מקבל הארה אלקית ביותר וזה זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, וא"כ אם היו עושין מלאכת המשכן גם בשבת והיו טרודין טירדא דמצוה כנ"ל, היו נמי משומרין ביותר מכל שמץ רינון והי' לעומתם גם השבת מוגבה ונתעלה ביותר, ע"ז אמר הכתוב אך את שבתותי חשמורו שהוא מיעוט בשבת אלא יהי' רק עצם שבת כמו שהיא ולא יהי' לו סיוע ממלאכת המשכן: