Musar על שמות 31:13

ומשל המין הג,' (אסתר ג, א) גדל המלך אחשורוש וגו', פרסם בו ענין הגדולה. וכן (בראשית כו, יג) עד כי גדל מאוד, כלומר פרסם במעשיו ענין גדלתו, כאמרם רז"ל (בר"ר סד, ז) שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך, וזה מפני שכבר כתב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל. ומזה לדעתי (ישעיה נד, טו) הן גור יגור אפס מאותי, כלומר יראה וימצא בלעדי מי שיפרסם מציאות המגור ובאר איך ומה נסיים (שם טז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'. ומזה (בראשית כב, א) והאלקים נסה את אברהם, פרסם בו ענין הנסיון עד שהכירו הכל היותו מנוסה. וכן (שם יב) עתה ידעתי כי ירא וגו', פרסמתי בעולם ושמתי בגבול ידיעה שידעו הכל כי ירא אלקים אתה. ומזה ג"כ (תהלים לד, ה) גדלו לה' אתי, פרסמו ענין הגדולה. וכן (שם) ונרוממה שמו. (דברים לב, נא) לא קדשתם אותי. (שםם ח, י) ושבעת וברכת. (ישעיה כד, טו) באורים כבדו את ה'. (שמות לא, יג) לדעת כי אני ה' מקדישכם. ובתיקון התפילות, ורוח כל בשר תפאר ותרומם כו', כולם ענין פרסום הדבר. ובדברי רז"ל (ב"מ נט, ב) נצחוני בני, פרסומו היותי נצחי ובלתי משתנה ושכן יהיה דברי אשר יצא מפי אחרי רבים להטות (שמות כג, ב). וכן (ירמיה יג, ז) במסתרים תבכה נפשי, עניינו פרסום הבכי במקום המסתרים, וכאשר הבינוהו יודעי בינה:

ואלו ששים רבוא צינורות הם מעשר ספירות, ונכללים במספר ששה, דהיינו שש מאות אלף, או אומרים ששים רבוא, והכל בבחינת ששה קצוות, שהיא הבחינה של ידו"ד הכולל ששה קצוות. ומתייחדים כאחד אלו ב' בחינות, אף שאומרים י' ספירות או בהתראות הששה קצוות, כמו שהאריך הפרדס בענין הכללות וההתראות. על כן ישראל הם בת זוג לשבת כמו שאמרו במדרש (בר"ר יא, ח) שאמר הקב"ה לשבת ישראל יהיו בן זוגך, כי ששת ימי המעשה ויום השביעי שבת הם סוד שבעת ימי בראשית. גם מלאכת המשכן היה נגד שבעה ימי בראשית כמו שכתבתי בפרשת תרומה (תורה אור ד"ה כולם הסכימו) עיין שם. ושבת הוא סוד שם ידו"ד סוד רשות היחיד גבהו עשרה ורחבו ד', על כן אסור להוציא מרשות היחיד. ושבת היא קודש כולל כל הקצוות והבנין, על כן מלאכת שבת ממשכן ילפינן (שבת מט, ב) ובא בפרשה זו הציווי של מלאכת המשכן ליתן לבצלאל ויתר החכמים, ונצטוו על השבת (שמות לא, יג) אך את שבתותי תשמורו כו', ויתבאר הדרוש הזה בארוכה בעזה"י בפרשת ויקהל ופקודי עיין שם:

משכימין לבית הכנסת, ומסדרין הברכות ופרשת הקרבנות. ואומר וביום השבת ומשניות איזהו מקומן. ומוסיפין מזמורים, לפי שאין בו ביטול מלאכה. ואומר ברוך שאמר, ומזמור לתודה, ומזמור שיר ליום השבת, ויהי כבוד ה' לעולם, וזמירות של חול, ושירת הים. ואחר כך אומר נשמת כל חי, מפני שיש בו מענין יציאת מצרים, ולפיכך סמכוהו לשירה, וחותמין בישתבח. ואומר ש"צ קדיש, וברכו, וקורין ק"ש בברכותיה. ומוסיפין בברכה ראשונה שבח ותהלה להב"ה, והוא אל אדון על כל המעשים. ויזהר בו מאד, שיש בו אלפא ביתא, מאל אדון עד תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני קדש. ואחר שקורין ק"ש, אומרים אמת ויציב, וחותם גאל ישראל. ומתפללין שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע, והוא ישמח משה, ויש בו חמשים וחמשה תיבות, כנגד חמשים וחמשה אותיות שיש מאך את שבתותי עד ויתן אל משה ככלותו. והתקינו לומר בתפלה בעמדו לפניך על הר סיני, לפי שפרשת ויתן אל משה סמוכה לפרשת ושמרו בני ישראל את השבת. ותיקנוה לפי שכשהיו אבותינו במצרים, וראה משה רבינו ע"ה כובד השעבוד שהכבידו עליהם, בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו, ונתנו לו. בחר ביום השביעי. וכאשר נגאלו ונצטוו על השבת, שמח משה שהוא בחר בו קודם כשהיו במצרים, ולפיכך אנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו. ויש מפרשים משום הא דכתי' (שמות לא, יג) לדעת כי אני ה' מקדשכם. אמ' הב"ה מתנה טובה יש לי בבית גנזי, ושבת שמה, ואני רוצה ליתנה לישראל, והודיעם, ועל כן תיקנו לומר ישמח משה.