ערבי נחל
הנה נתבאר הפסוק שהתחלנו, שזהו אומרו כי יד על כס יה, שהוקשה לנו איזה יד שולטת שם עד אשר נאמר ששלח יד בכסא. אכן נודע הדבר, כי אמת שאין שום יד שולטת שם זולת יד אנשי ישראל שולטים שם כמ"ש (בראשית כח, יב) והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וביארו המפרשים שהראה הקב"ה ליעקב איך האדם הוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ועל ידו מתנהגים כל העולמות הן לטוב הן להיפוך ח"ו, וזהו אומרו והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, ר"ל ע"י מעשי האדם יש להם לפעמים עליה ולפעמים ירידה הכל כפי מעשיו. הנה שישראל ידיהם שולטות בכל העולמות הן לתקן הן לקלקל, וזהו שרמז ואמר שמחמת כי יד על כס יה, שישראל ח"ו שולחים יד בכסא ונתנוהו לשונא המלך והמליכוהו ח"ו, לזאת מלחמה לה' בעמלק כו', כי ע"י שהם ממליכים אותו הוא נעשה בעל מלחמתו של הקב"ה כמבואר בדברי המשל והדברים עתיקים ואי אפשר כאן להאריך ולבאר יותר.
ישמח משה
ויצא יעקב וגו' (בראשית כח י), ויפגע במקום וגו' (בראשית כח יא), ויחלום והנה סולם וגו' (בראשית כח יב). יבואר על פי שכתב במגלה עמוקות ריש פרשה זו, כי הלך עשו אל ישמעאל ולקח את בתו (בראשית כח ט), לפי שראה שיעקב הוא קו האמצעי, ורצה להרע לו משני צדדין מימין ומשמאל, כי לקמן בפרשה זו כתב כי ישמעאל רוכב מימין על ל"ו שרים שלו, ועשו משמאל, והם הגאים, עיין שם. והנה יעקב השיג זה ונתיירא, על כן רצה לקיים אם בא להורגך וכו' (ברכות נ"ח ע"א). והנה יעקב מדתו תפארת וכולל הז' ספירות כמ"ש הרשב"ץ, ומלכות גנוז בו כי יהודה בו בכח, אך כדי לאבד אותו רשע, רצה לדבק עצמו בגבורה דקדושה להגביר הדינים עליו. והנה סבר שחפץ מדה זו תיכף לאבד, אבל באמת גם במדה זו כלול רחמים ומסכמת להמתין על הלקט, ואז שמח במפלתן של רשעים (סנהדרין ל"ט ע"ב), והיינו נתמלא סאתם (סוטה ט' ע"א), כי מלא רק רע ואין בו תערובות טוב. אבל בעשו היה צריך שילוקט ממנו כמו אנטנינוס וכדומה כמ"ש בפרשת תולדות (בראשית כה כג, ברכות נ"ז ע"ב), וקטיעה בר שלום (ע"ז י' ע"א), ונבוזראדן דנפיק מיניה ר' מאיר (גיטין נ"ו ע"א), ואונקלוס בר אחתיה דטיטוס (גיטין נ"ו ע"ב), וכדומה. והנה במגלה עמוקות פירש מחרן אנחנו (בראשית כט ד), מסטרא דדינא קשיא, עיין שם. והנה בספר כבוד חכמים על אגדת ירושלמי (במסכת ברכות כ"ד אגדה כ"ב), כתב שם לפרש הפסוק (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ותמצית דבריו על פי המאן דאמר (יומא נ"ד ע"ב) דמציון נברא העולם, שנאמר (תהלים נ ב) מציון מכלל יופי וגו'. והנה התחלת בריאת העולם היה במדת הדין, רק הגמר היה במדת הרחמים, כמאמר ר"ל (ב"ר י"ב ט"ו) בתחילה עלה במחשבה וכו', וראה שאין העולם מתקיים וכו'. ובודאי דמחשבות לבו קיים תמיד במקום התחלת הבריאה, רק אחר כך להתפשטות העולם גמרו בשם ה', ונמצא דמקום התחלת בריאה קיים על פי המחשבה, והיינו במדת הדין. והנה אמרו רז"ל בתחילה אמת, ואחר כך ורב חסד. ויובן שכך היא המדה, דמתחילה יושב על כסא הדין, וכיון שרואה שהעולם חייב כליה ח"ו, עומד מכסא הדין ויושב על כסא הרחמים ומטה כלפי חסד, ונמצא כסא כבוד הראשון הוא דין. וז"ש כסא כבוד מרום מראשון, היינו הכסא כבוד הראשון הוא מקום מקדשינו, לפי שמשם היה התחלת הבריאה כנ"ל, עיין שם. ונמצא דבית המקדש הוא מקום הדין. והנה התחלה לכל דבר יקרא פתח ושער, והנה במקום אחד מקדים הפסוק שמים לארץ, ובמקום אחר מקדים ארץ לשמים, שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות וגו', ללמדך ששניהם נבראו כאחד, שנאמר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה וגו', וכמו שהיה במשה ואהרן (ב"ר א' ט"ו). ועל פי זה יתבאר וילך עשו אל ישמעאל, והבין יעקב כונתו, לכך ויצא יעקב מבאר שבע, היינו ממדתו וילך חרנה, ר"ל לחרן כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה, והנה ויפגע במקום שהוא מקום הדין וגו', ויחלום והנה סולם זה בית המקדש כמבואר במדרש (שוח"ט מזמור ע"ח), והנה מלאכי אלקים שלוחי הדין וכו', ויחלום אף על פי כן (בראשית כח יג) והנה ה' נצב עליו שכלול ברחמים כנ"ל, ובזה הראה לו כי אין חפץ באיבודן קודם שנתמלא סאתם כנ"ל, על כן ויאמר וגו' (בראשית כח טז) ויקץ משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, דהיינו מדת הרחמים, ואנכי לא ידעתי שהיה סבור שהמדת הדין הוא רק דין, ולנגד שהשיג אותו המקום הוא מקום הדין, אמר (בראשית כח יז) מה נורא וגו' אין זה כי אם בית אלהים כנ"ל, הואיל וזה שער השמים היינו התחלת בריאתן, וכמ"ש בספר הנ"ל על הפסוק (תהלים סח לו) נורא אלהים ממקדשך, והפסוק מציון מכלל יופי, ר"ל שממנו הוכלל העולם, על כן אלהים שהוא מדת הדין הופיע, עיין שם והבן.
ישמח משה
ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו' (בראשית כח יב), והנה ה' נצב עליו (בראשית כח יג). נ"ל כי זה בא להורות להוציא מהאומרים שיש לנמנע טבע קיים, רק חלילה ליחס נמנע מאתו ית', וכמו שפירשתי כבר הפסוק אל תרבו תדברו גבוה גבוה כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות (שמואל א' ב' ג'). על פי מ"ש המחקרים כי לנמנע טבע קיים, ולא כן עמדי, כאשר הוכחתי מדברי רז"ל (יומא כ"א ע"א) מקום ארון אינו מן המדה, ואל יהיה רחוק בעינך, כי הוא כמ"ש הרמב"ם בספר המדע בענין הידיעה והבחירה, כי הוא גם כן שני הפנים בנושא אחד, אך כיון שהוא אינו יודע בדיעה חוץ ממנו רק הוא עצמותו, אם כן לא יושג, אם כן הכי נמי באמת יש חכמה דמשכחת ואיננו נמנע, אך החכמה הוא עצמותו ולא חוץ ממנו, ואם כן לא תושג. ונקדים כי הקב"ה נקרא גבוה, מחמת שהוא רחוק בהשגה, ודבר שלא נוכל להשיג נקרא גבוה, ולא מפני שהוא שוכן בגבוה כי לא יוחס אליו מקום, אך מה שאנו אומרים השוכן בשמי שמי קדם, וכדומה היושב בגבהי מרומים, היינו ששם מושג יותר וקרובים אל השפעתו יותר ויודעים יותר רצונו יתברך, והבן זה. וזה פירוש אל תרבו תדברו גבוה גבוה, והבן הכפל (יצא עתק מפיכם, קאי אאל האמור למעלה כמ"ש המפרשים, כלומר שלא יצא מפיכם שיש דבר נעתק ונמנע מאתו ית'), כי אל דעות ה', והבן ב' שמות שנזכרו כאן, ולו נתכנו עלילות, (י"ל אפילו הפכיות) ודו"ק היטב כי עמוק הוא בס"ד. והנה עתה נראה לי לפרש כי אל דעות ה' וגו' באופן אחר, כי הנה לפי חכמי האמת מ"ש הרמב"ם הוא היודע והידוע, וכן להעקרים הוא הרוצה והוא הרצון הוא אמת וקיים, בסוד התלבשות על ידי צמצומים רבים בחכמה בינה דעת דאצילות, אבל למעלה מאצילות הוא ית' נעלה ומרומם מכל זה, עד שאפילו החכמה נחשב נגדו ית' כביכול כעשיה גופנית, כמ"ש (תהלים קד כד) כולם בחכמה עשית, עיין בליקוטי אמרים פרק ב', כי גם החכמה והמדע נתהוה ממנו, אבל הוא למעלה מן החכמה בינה ודעת, ואם כן אין שם מבוא בחכמה בינה דעת שניתן לנו, והבן זה. ועל פי זה נראה הפירוש כי אל דעות וגו', ר"ל כי ה' אל דעות, ור"ל אל של דעות לשון רבים היינו חכמה בינה דעת שהן שכליים, הוא אל שלהם שהוא המציא אותן, אבל השי"ת למעלה מחכמה בינה דעת, ואין לחכמה בינה דעת שלנו לשפוט בו לומר ח"ו זה לא יכול עשוהו, ולכך ולו נתכנו עלילות כנ"ל, לפי זה אף דהשכל אינו סובל מציאותו, הלא ענין השגה בשכל לא שייך למעלה מן חכמה בינה דעת, אף אינו מושג לא יתכן לומר שם, כי שם אינו בסוג של השגה כלל. ועל פי זה פרשתי הפסוק (תהלים יח יב) ישת חשך סתרו, וגם (איוב כח יב) החכמה מאין תמצא, ודו"ק. ונחזור לענינינו כי מה שהוא גבוה מן חכמה בינה דעת, אינו ניתן לנו כלל ואין לנו מבוא שם, ומה בזה שעל פי השכל אין לו מציאות, הלא לא ידענו מה היא למעלה מן החכמה ושכל, ואין לשום נברא מבוא בו, וגם חכמה ושכל המציא השי"ת וחדשו, אבל היא למעלה מן הכל, ואיך יקשה עליו ממה שהמציא. ועל פי זה נוכל לפרש מאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב' יב) כי מי יבוא אחרי המלך אשר כבר עשהו, הוא דוגמת האלשיך מ"ש על הפסוק הלז, עיין עליו. ולדעתי שלזה נרמז במראה הסולם והנה סולם, דהיינו שיש מדריגות מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דהיינו מן חכמה בינה דעת ואילך שיש מבוא בזה גם בעולמות התחתונים, וראשו מגיע השמימה הכל גבוה מעל גבוה, והנה מלאכי אלקים כולל כל כיתות המלאכים והנביאים שנקראו מלאכים וכל מלאכי השרת, כמו שאמרו רז"ל (נדרים דף כ' ע"ב) סחו לי מלאכי השרת, מאן מלאכי השרת רבנן. עולים ויורדים בו, בזה יש להם מבוא, אבל והנה ה' נצב עליו, ר"ל למעלה מהן, והבן זה. (ב) ירמוז והנה סולם מוצב ארצה וגו'. כי כל הדברים של מטה הם דוגמה של מעלה, וזה תכלית כונת הבריאה שהתחתונים יעלו למעלה ויתאחד זה בתוך זה. ועוד ראה והנה מלאכי אלקים כולם קרוים כן, אף הצדיקים כמו דאיתא בויקרא רבה (פ"א סי' א'), עולים ויורדים בו קאי על אלקים הנזכר בקרא, על דרך שכתב רש"י בשיר השירים (ז ב) בפסוק מה יפו פעמיך וגו' (ד"ה מעשי). כי הן מונין קילוסו מלמעלה למטה, לפי שהן באים לרצותו להוריד שכינתו למטה, והתכלית הנצמח מזה הוא והנה ה' נצב עליו, כי במדה שאדם מודד וכו' (מגילה י"ב ע"ב), ואמר הקב"ה אתם עשיתם אותי חטיבה אחת כדאיתא בברכות (דף וא"ו.), ואם כן הוא ית' מונה קילוסה מלמטה למעלה שהוא בא למושכם אליו כמבואר ברש"י שם, ואם כן התכלית והנה ה' נצב עליו, וזה קיים לעד כמו שכתב הרמב"ם בשורש נצב, וברישא דקרא כתיב לשון רבים, כי מצד עצמן חלוקין הן, מה שאין כן כשהשי"ת מדבקן ומושכן אליו, אין שם אלא אחדות, לכך כתיב עליו, והבן. ועיין באהבת דודים שם עיין שם על דברי רש"י, ושורש דבריו הצריך פה לענינינו הוא, כי הוא ית' צריך למשכנו אליו בקילוסו מלמטה למעלה, כי התחלת הבירור שמברר ית' על פי מעשינו הוא מעשי', ושם לא יתכן תיקון בלי מסירת הנפש. וז"ש מה יפו פעמיך בנעלים, היינו בעולם עשיה ויצירה שהם נעלים לשכינה, כשאתה בת נדיב בתו של אברהם אבינו שמסר עצמו לכבשן האש. ונקדים עוד כי אני ה' הוא היחוד השלם, כמ"ש האלשיך בפסוק (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך אני ה', כי אני שהוא מלכות, נעשה שם של רחמים והביאו אהבת דודים שם על הפסוק (שיר השירים ז א) שובו שובו השולמית, עיין שם. וזה אומרו ית' אני ה' אלהי אברהם שמסר נפשו לכבשן האש, ואלהי יצחק שמסר נפשו לטבח, והבן. ולהמתיק דברי רש"י הנ"ל בשיר השירים נ"ל, כי בהמשכת השפע האורות העליונים שעל ידם מתגלה האלהית ממקור כל המקורות, ובהשתלשל מעילה לעלול וכו' והמשכן עליו, היינו אתערותא דלעילא הבא אחר אתערותא דלתתא לברר הנ"ק, וההתחלה מעולם העשיה הוא, ולכך מתחיל מלמטה למעלה בשיעור קומה של העולמות כנ"ל, ודו"ק.