ישמח משה
(ב) ועוד נ"ל, בהקדים לפרש הפסוק (בראשית לב ב-ג) ויפגעו בו מלאכי אלקים (בראשית לב ג) ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'. דהנה יש שני מיני מלאכים, א' שנבראו מששת ימי בראשית. ב' הנבראים מתורה ומצות. והנה כתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגו', ואיתא במגיד כי המלאכים שנבראו בכח הצדיק, הם עמו תמיד. וז"ש ויפגעו בו מלאכי אלקים דייקא שבראן אלקים מששת ימי בראשית, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה כנ"ל, כי הנבראים על ידו הם היו עמו תמיד, לכך ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה אלקים כנ"ל, ומחנה מלאכים שלו, וההוא דייקא, כי במקום אחר היה עמו רק מחנה שלו לבד, ועל כן קרא מחנים ולא מחנה על שם החידוש לבד, כי ממחנה שלו דהיה עמו תמיד, ידע והבן דהם מחנה אלקים, והבן. אך באמת למה נשתנה לשלוח לו מחנה אלקים, ומזה ידע והבין דרצון השי"ת לשלחן לאיזה שליחות, ומן מחנה שלו לא רצה לשלוח ולהשתמש בהן, כיון שהם מהמצות והתורה לא רצה ליהנות מדברי תורה. והיינו וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר"ל אותן שהם מלאכים לפניו וקודם לו, כמו ותעבור המנחה על פניו (בראשית לב כב), וכמו לפניו לא היה כן ארבה כמוהו (שמות י יד), שהוא לפניו בזמן, וכמו שפירש הטו"ז (או"ח סי' תקפ"ה סק"ז) בלפני ה' (תהלים צח ו) כנ"ל. או יאמר אותן שהם מלאכים לפניו ולא ממחנה אלהים, דלא רצה להשתמש בתגא. או יאמר דלכך שלח מלאכים, כדי שיגמור הדבר מהר בלי עכוב הדרך, והם אינם צריכין להליכה כלל אלא התפשטות, והיינו לפניו אל עשו שלא הלכו מלפניו כלל, ולכך לא נזכר שום הליכה, רק (בראשית לב ז) וישיבו המלאכים באותו מעמד, וישיבו היינו תשובת המאמר ולא תשובת הליכה, כמו וישב משה את דברי העם (שמות יט ח), והיינו לאמר, ר"ל תשובת המאמר ולא תשובת הליכה. ועל פי זה מדויק שפיר הפסוק וישיבו המלאכים אל יעקב לאמר, דלא נאמר ויאמרו לאמר, ומה ענין וישיבו לו לאמר. ולפי מ"ש אתי שפיר. וזה אמרם באנו אל וגו' ולא הלכנו כנ"ל, ונכון הוא בס"ד, (אחר כך מצאתי מעין זה באלשיך עיין שם).
ערבי נחל
ובזה אני מבאר משה"כ (בראשית לב, ג) וישלח יעקב מלאכים כו' עם לבן גרתי ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. דמלבד דקשה מה ענין מציאות חן ע"י דברים אלו, עוד קשה אומרו צאן, והוה ליה למימר וצאן כמו וחמור ועבד כו'. ויתכן כי ידוע ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז, ז), ר"ל כי הס"א כאשר יש בתוכה הניצוצי קדושה אז הם בכח הניצוצות קדושות מתגברים על האדם ח"ו, אבל בהתגבר האדם ומוציא מהם הניצוצות קדושות הם נכנעים תחתיו ודורשים שלומו, וכאשר מצינו בתנאים שהיו החיצונים משרתים להם וכדומה. וז"ש יעקב אבינו ע"ה לעשו, ידוע תדע כי מה שאחר עד עתה בבית לבן הוא כי ויהי לי (ר"ל ע"י) שור וחמור אותן הניצוצות קדושות העשוקים שהיו בשור וחמור רחוקי התיקון נעשו אצלי צאן, ומיד שנעשו צאן שוב נעשו עבד ושפחה, כי באו לבחינת אדם ויצאו מתחת יד הסט"א, ואשלחה להגיד זאת לך כי הוצאתי כבר הניצוצות קדושות, ועי"ז אמצא חן בעיניך, כי עי"ז גם אויביו ישלים וכאמור, וכן היה בסוף, ולפעמים ע"י קרבן יוכל להיות שיעלה הגלגול מבחינת צאן לבחינת אדם ישראלי בלא שיהיה תחלה בעבד ושפחה.
אגרא דכלה
והנה יש לפרש עוד תיבת לפניו (בראשית לב ד). בהתבונן עוד למה אמר אל עשו אחיו, למה תיארו באחוה שלא בפניו בסיפור התורה בלבד. וגם נתן סימן בכפול ארצה שעיר שדה אדום. והנראה על פי מה שאמרו בירושלמי דאנטונינוס הוה מפקיד לרבינו הקדוש כשיבא אליו לא יהיה אצלו שום בן אדם, זמנא חדא אתא ואשכח תמן חד מן רבנן, וא"ל הלא צויתיך שלא יהיה בכאן בן אדם, וא"ל לית דין בר נש אלא מלאך, עיין שם כל המאמר. והנה יש מן התימה איך הוציא רבינו הקדוש דבר שקר מפיו ח"ו, וגם כן למה לא שמע לדברי אנטונינוס שצוהו שלא יהיה אצלו שום בן אדם בבואו, והרי קא חזינן ששמר פקודתו וכתב לו אדוני המלך ואמר לא טוב אנכי מאבותי. ויש לפרש הענין כתוב בכתבי מרן האר"י ז"ל אשר יש כמה נשמות שכבר נבראו, ואינם יוצאים להתלבש בעולם הזה עד שיגזור היוצר, רק הם עומדים בעולם העליון ומשמשים במרום במלאכיות כאחד מצבא מרום, וז"ש אליהו חי י"י אשר עמדתי לפניו (מלכים א' יז א), שכבר עמד לפניו בשימוש במרום. ואם כן י"ל שרבינו הקדוש ידע ברוח קדשו שנשמת אותו התלמיד שימשה כבר במלאכיות והיה מלאך ממש, והנה דבר י"י בפיהו אמת שזה מלאך, וגם כן לא עבר על דברי אנטונינוס, כי הוא לא צווהו רק שלא יהיה שם בן אדם, וכאשר יתבאר לפנינו בביאור יותר אי"ה, דהנה נודע דרבינו הקדוש היה גלגול יעקב, ואנטונינוס גלגול דעשו שניתקן אז. והנני אומר (בדרך אפשר בדבר שלא קבלתי מפי סופרים וספרים, שאפשר) שהיו המלאכים הללו שאצל יעקב, מלאכים כאלו שמיועדים להיות אנשים שהן נשמות, רק לא הגיע עתם עדיין ומשמשים במלאכיות מקודם, והן הם המיועדים לבא בעולם באנשיות ללמוד תורה לפני יעקב בגלגולו ברבינו הקדוש, על כן התיר יעקב לעצמו לשלחם בשליחותו, כי הם מיועדין להיות תלמידיו מבקשים תורה מפיהו, וכל המונע תלמידו מלשמשו כאילו וכו' (כתובות צ"ו ע"א). וז"ש וישלח יעקב מלאכים כאילו שהיו רק לפניו מלאכים, אבל אחר כך לפני רבינו הקדוש יהיו אנשים, ושלח אותן הנשמות אשר יהיו אז בעולם, בעת אשר יתוקן עשו ויתהווה "אחיו, כי להיות אותן המלאכים יהיו בעת התיקון בעולם, הן הם מסוגלים לשליחות הלזה גם בעת בהיותו עדיין עשו ברשעו. וז"ש אחר כך גם כן לסימן השליחות כהיום הוא ארצה שעיר, ואחר כך יפעול הענין גם בשדה "אדום כשימלוך אנטונינוס, וזה היה כל השליחות שיהיה הכנה דרבה לתיקון עשו. וזה היה כוונת רבינו הקדוש בהשאיר אותו התלמיד בביאת אנטונינוס, להיות (באפשר) שהיה יודע שהוא היה מן המלאכים הנשלחים מיעקב בגלגול הראשון לעשות הכנה לתיקונו, וז"ש לו לית דין בר נש, אלא מלאך הנשלח לך מאתי בגלגול הראשון. הנה כתבתי הדבר הזה מלבי יהא רעוא שאמצא איזה סעד לדבר, כי יראתי להמציא ענין במה שלא קבלתי יסודתו בהררי קודש. ובאם יאמנו דברינו תשכיל באמת דברי מרן רש"י ז"ל ברוח הקודש, וישלח יעקב מלאכים מלאכים ממש, דלכאורה לפי פשוטו מהיכן שפט זה. והנה עיין במפורשים שפירשו דדייק מתיבת "לפניו, הנה לא ציין תיבת לפניו. והנראה דדייק מתיבת יעקב, דהיה לו לומר וישלח מלאכים דמיניה קא סליק, כמ"ש (בראשית לב ג) ויקרא שם המקום וכו', הוא להורות וישלח יעקב מלאכים, רצ"ל בהיותו עדיין יעקב הם מלאכים ממש, מה שאין כן בגלגול השני ברבינו יהודה הקדוש. ובזה יונח לנו גם כן במה שאמר בלשונו מלאכים ממש, ולא אמר מלאכי "אלקים. הנה הוא להורות על האמור, דהגם דגם לפני רבינו הקדוש יעשו פעולות מלאכיות, שאותו התלמיד החיה את המת כמבואר שם, עם כל זה היה מלובש אז באנושיות, מה שאין כן לפני יעקב היו מלאכים ממש, ממשיותם היה רק מלאכיות, והבן: