אור נערב
מחנה אלקים זה דור דורשיו ישמח בעושיו כמחולת מחנים. ראו עינינו כן תמהו עולים מן הארץ לנטוע שמים וכצאת השמש בצהרים אור נגה עליהם. פתח דבריהם יאיר ויזהיר מחזה שדי להקדש למדי אל גנזי רזי תורה ערוכה ושמורה ממעונות אריות מהררי נמרים מעולפת ספירים
ספר הזהר
א"ל, ודאי בכל אתר דישראל שריין, קב"ה בינייהו. וכל אתר דחכימי דרא אזלין, קב"ה אזיל עמהון, דכתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. מנלן דכתיב, ויעקב הלך לדרכו וגו', ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה. השתא נשתתף כחדא, וניזיל בארחא, דהא ידענא דלאתר חד אזלינן, לקבלא אנפוי דשכינתא. א"ל, ודאי. א"ר יצחק, תנינן, שלוחי מצוה אינן ניזוקין, לא בהליכתן ולא בחזרתן. ואנן לאתחזאה קמי קב"ה אזלינן, ולא דחילנא.
ספר הזהר
אליהו, ודאי בר נש דמברך ומקדש, ומיחד למטרוניתא, כמה משריין דמטרוניתא סלקין עמיה, ומשריין דמלכא, נחתין לגביה. וכלהו לנטרא ליה, ולאודעא ליה לההוא רוחא, כמה חידושין ועתידות, בחלמין דנבואה, וכמה סתרים. כגוונא דיעקב, דאתמר ביה, והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. ועל משריין דמלכא ומטרוניתא אתמר, ויקרא שם המקום ההוא מחנים. אבל מלכא ומטרוניתא לא נחתין תמן.