ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לג:): וַיִּחַן פְּנֵי הָעִיר – חַד אָמַר: מַטְבֵּעַ תִּקֵּן לָהֶם, וְחַד אָמַר: מֶרְחֲצָאוֹת תִּקֵּן לָהֶם. הַיְנוּ הַךְ וְלֹא פְּלִיגֵי, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז׳:כ׳): תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב; וְהוּא בְּחִינַת אוֹר הַפָּנִים, וְתֵכֶף, כְּשֶׁבָּא נִתְתַּקֵּן אֱמוּנָה.
מי השלוח
ויבא יעקב שכם ויחן את פני העיר. פני העיר היינו הנכבדים שבעיר ומי היו אז פני העיר שכם וחמור, ולשון ויחן היינו שנשאו חן בעיניו והיינו דאיתא בכתבי האריז"ל [ספר הגילגולים פרק נ'] כי שכם נתגלגל אח"כ בזמרי בן סלוא בן דינה, ולכן חשקה נפשו גם עתה, ולכן נאמר שכם בני חשקה וכו' הינו שלא רצה לישא את בנות הארץ, רק את דינה, וזהו שנשא חן בעיני יעקב כי היה לו מעט שייכות ליעקב אבינו.
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה (בראשית ל״ג:י״ח): וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם – אִתְעָרוּתָא שֶׁל בְּחִינַת (צפניה ג׳:ט׳): לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד, הוּא עַל־יְדֵי שָׁלוֹם. וְשָׁלוֹם הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁהוּא הֶאָרַת פָּנִים, בְּחִינַת שׁוּפְרֵהּ דְּיַעֲקֹב כְּעֵין שׁוּפְרֵהּ דְּאָדָם (ב"מ פד. ע"ש), וְזֶה בְּחִינַת (תהילים כ״ד:ו׳): מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב: