ישמח משה
ויחי יעקב בארץ מצרים וגו' (בראשית מז כח). יש לדקדק בהאי פרשה טובא. (א), דאמר ויחי יעקב, דהיה לו לומר ויהי יעקב דודאי היה בחיים. (ב), דקדוק האלשיך למה לא נזכר כמה חי בפדן ארם וכמה בארץ כנען. (ג), דאמר אחר כך ויהי ימי יעקב שני חייו, הוה ליה למימר ויהי ימי חייו. (ד), ימי ימי למה. (ה), דאמר אחר כך (בראשית מז כט) ויקרבו ימי ישראל, דשינה מיעקב לישראל (ו), דאיפכא מסתברא. (ז) אל נא תקברני במצרים, ואחר זה אמר (בראשית מז ל) ושכבתי עם אבותי, ואחר זה ונשאתני וגו'. דקשה ממה נפשך אם ושכבתי היינו השכיבה במערה, האיך אמר אחר כך ונשאתני וגו', ואם קאי על הגויעה כפירוש רש"י (ד"ה ושכבתי), הלא אמר מקודם אל נא תקברני וגו'. (ח) למה חזר ושינה לקרא שמו יעקב, דכתיב (בראשית מח ב) ויגד ליעקב. (ט) באותו ענין שקרא שמו יעקב, חזר לומר ויתחזק ישראל. (י), דהיה ראוי' לומר ויתחזק וישב, ולא לכתוב לא ישראל ולא יעקב דהא ביה איירי קרא. (יא), הקבצו וגו' (בראשית מט ב), הלא כבר אמר האספו (בראשית מט א). (יב), למה לעיל לא אמר ושמעו, וכאן אמר ושמעו. (יג), למה אמר בני יעקב, ולעיל אמר סתמא האספו. (יד), בני הוה ליה למימר. (טו), למה חזר ואמר ושמעו. (טז), למה שינה מהאספו להקבצו. (יז), למה שינה לומר אל ישראל אביכם. (יח), מה שיש לדקדק בגמרא דתענית (דף ה' ע"ב) דאמר שם רב נחמן ורבי יצחק הוי יתבי בסעודתא, אמר ליה רב נחמן לרבי יצחק לימא מר מילתא, אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן אין משיחין בסעודה, שמא יקדים קנה לוושט ויבא לידי סכנה, בתר דסעיד א"ל הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת, א"ל וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא וקברו קברייא, א"ל מקרא אני דורש, שנאמר (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים, עכ"ל הגמרא. והנה קשה וכי מהלכות דרך ארץ הוא להפסיק את חבירו באמצע האכילה, אף אם לא ידע ממימרא דר' יוחנן. (יט), קשה על ר' יצחק האיך השיבו הכי אמר רבי יוחנן, כיון דיש בו סכנה. (כ), יעקב אבינו מה ענינו לכאן. (כא), למה מתאר אותו בשם יעקב, ולא בשם ישראל שהוא התואר המעולה. (כב), הלא מצינו כמה פעמים בגמרא שנזכר יעקב ולא תארוהו בשם אבינו, כמו יעקב תיקן תפילת ערבית (ברכות כ"ו ע"ב) וכדומה. וכאן תיאר אותו בשם אבינו, ולא דבר ריק הוא. (כג), שהקשה וכי בכדי חנטו חנטייא, הוה ליה להקשות איך חנטו. (כד), מה השיב לו מקרא אני דורש וכו', מכל מקום תשובתו נשארה מעל מהכתובים מפורשים. (כה) מה זרעו בחיים, והלא יהיה גלגול מחילות וישועה גם להמתים שבחוץ לארץ. (כו), לבאר המדרש תנחומא (ויחי סי' ב') ויקרבו ימי ישראל למות, א"ל הקב"ה חייך אתה נטמן ואין אתה מת, מהו ויקרבו, א"ל הקב"ה היום קובל עליך לומר שהוא יקום, עיין שם. והוא משולל הבנה. אלו קושיות שקשה בפרשה זו, מלבד הקושיות העצומות בענינים אחרים וכמה מקראות יתיישבו בס"ד.
קדושת לוי
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם (בראשית מט, ב). להבין כפל הלשון, על פי דמבואר בזוהר הקדוש בפסוק מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, דצדיק שומע תמיד הכרוז שמכריזין עליו למעלה דהוא עבדא דמלכא עיין שם. לכן כשישראל זכאין כשמתקבצין יחד שומעין קול דלעילא שמכריזין הבו יקר לבני יעקב. וזהו שאמר להם יעקב הקבצו ושמעו בני ישראל, פירוש תשמעו קול דלעילא שאומרים עליכם בני יעקב עבדי. והנה קיבוץ ישראל מקרב לב ישראל לעשות תשובה לטהר לב ישראל. וזהו ושמעו אל ישראל אביכם, שתשמעו ותבינו דבר אשר אני מרמז לכם עתה סוד קץ הגאולה:
ישמח משה
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם (בראשית מט ב). יש לדקדק דמעיקרא אמר בני יעקב, ואחר כך אל ישראל אביכם ולא דבר ריק הוא והכל ברוח הקודש נאמר. והנ"ל בזה בהקדים מה דנ"ל ליתן טעם על שמותר לקרות יעקב, אחר שנקרא ישראל והדר אהדריה קרא, ולא כן באברהם (ברכות י"ג ע"א). ונ"ל כי יעקב מורה על עקב ושפלות וגלות, וזה שאמר הכתוב (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו, היינו שמה שעשו דש בעקביו ומבוזה בעיניו, דהיינו עניני סחורה ושכירות לפי שיש להם כפרים ועירות שדרות וכרמים, ואינם רוצים להטפל בזה, ידו של יעקב אוחז בהגלות, וישראל מורה על הגאולה (בראשית לב כט) שרית עם אלהים, שמלאכי השרת יאמרו לפניהם קדוש (ב"ב ע"ה ע"ב), ועם אנשים והיו מלכים אומניך וגו' (ישעיה מט כג). והנה אל הוא חסד, כמ"ש (תהלים נב ג) חסד אל וגו', וגם יש אל זועם (תהלים ז יב), וידוע כשבא על ידי צירוף הישר, דהיינו הא' קודם ואחר כך צירוף הלמ"ד הוא חסד, כי הבא בא"ב הוא חסד, ותשר"ק הוא דין, והבן זה. והנה ר"ת אברהם, יצחק, יעקב, ישראל, הא' מאברהם ואחר כך ג' יודין, הרי ל', הרי אל בישר שהוא חסד אל כל היום המתנהג בעולם הבא שכלו יום, כמ"ש במדרש (ב"ר צ"א י') על וחטאתי לך כל הימים (בראשית מד לב), והיינו ישראל ישר אל, ואם כן מיושב שפיר דצריך להיות גם יעקב קיים שיהיו שלשה יודין. ועל פי זה יתבאר (ישעיה מ' (כז) כ"ז) למה תאמר יעקב, ר"ל למה תאמר יעקב הלא ראוי היה שלא להזכירו כמו בשם אברם ותדבר ישראל, (לזה אמר) נסתרה דרכי מה' ממדת הרחמים, ר"ל ששוב אין מדת הרחמים משגיח עלי, רק מאלקי היינו ממדת הדין המתוח ח"ו, עלי משפטי יעבור כי ח"ו כלו רחמיו מעלינו, דאם כן למה תאמר יעקב כיון שאתה מדבר כך, דהא רק קיומו של שם יעקב הוא כדי שיהיה ג' יודי"ן שיהיה שם אל ביושר המורה על החסד, והבן זה כי נכון הוא בס"ד. ועוד י"ל הואיל ויעקב רומז על הגלות וישראל על הגאולה, שתיהן קיימין דהא שניהם הם נמצאים. ועל פי זה יתפרש הפסוק (תהלים קכד א) לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. על פי השערי ציון בפסוק (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו, ר"ל שם הויה במילוי אלפי"ן גימטריא מ"ה, היה לנ"ו גימטריא אלקים. והיינו לולי ה', ר"ל שם הויה במילוי אלפי"ן שהיה לנו בעוה"ר כדברי השערי ציון, יאמר נא ישראל ולא יעקב, והבן. ויצא לנו מזה דיעקב רומז על הגלות וישראל על הגאולה, והנה בני יעקב לא ידעו כי לסבול גלות ירדו, ואביהם הצדיק גילה להם קודם מותו, וגם רצה לגלות להם הקץ כאמרם ז"ל (פסחים נ"ו ע"א). והיינו הקבצו ושמעו שאתם בני יעקב כעת, ושמעו אל ישראל אביכם, דהיינו פקידת הגאולה ששם ישראל מורה עליו, והבן.